אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
שבועות ימים טובים

אלטרנטיבות

התנועה ליהדות מתקדמת
במאה ה-19 ניתנה לחג השבועות משמעות חדשה על ידי היהודים הרפורמים, שהפכו את החג ליום ההשבעה (הכניסה לברית). עד לתחילת המאה ה-19 (ובקהילות אורתודוכסיות, עד היום), רק בנים חגגו את בר המצווה, והם עשו זאת בשבת הקרובה ליום הולדתם ה-13, בבית הכנסת, באירוע משפחתי-פרטי. כאשר היהודים הרפורמים שינו את תפילתם, הם שינו גם את בר המצווה ל"השבעה". הם כללו נשים בטקס, קבעו תאריך מסוים בשנה, והפכו אותו לחג של הקהילה.

מנהיגים מוקדמים של הקהילה הרפורמית, בחרו בשבועות כחג ההשבעה, משום שזהו היום שבו הושבעו בני ישראל לדת משה. זהו גם היום שבו קוראים בבית הכנסת את מגילת רות, ומספרים על קבלתה של רות לעם היהודי. מנהג זה נהוג בעיקר בארה"ב.

בארץ, דגש רב הושם על ליל התיקון שהוא כולו ליל לימוד. בכל הקהילות ברחבי ישראל נערכים סדרי לימוד לתוך הלילה (עם טובי המרצים מהתנועה ומחוץ לה).

שבועות בקיבוץ
בארץ ישראל המוטיב המקורי של חג השבועות חזר לקבל מקום מרכזי. בשנות העשרים החלו חלוצי העמק להחיות את טקסי הביכורים של היהדות העתיקה. החזרה לארץ המקרא, קדושת החקלאות ואידיאל עבודת הכפיים נתנו דחף רוחני חזק לחדש את חג השבועות כחג הביכורים. מדי שנה, היו חברי הקיבוץ מציגים לראווה את פירות ביכוריהם (בתקופה זו עוד היו ענפי הקיבוץ חקלאיים בלבד) על טרקטורים ועגלות, שהילדים עמלו על קישוטם, וצעדו עימם בגאווה ברחבי הקיבוץ.

נקודת השיא של האירוע היתה "ביכורי" ההורים, התינוקות שנולדו במהלך אותה שנה, שהוצגו על ידי ההורים לקהילת הקיבוץ.

כיום, ישנם עוד קיבוצים המציינים את חג השבועות כחג הביכורים, על אף שהחקלאות שוב אינה הענף הראשי של הקיבוצים. יש קיבוצים המנהלים "תיקון ליל שבועות" פרטי, עם שילוב של כתבים מן המקורות היהודיים והציוניים.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י