אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
הריון, לידה וטקסי לידה מחזור חיים

פדיון הבן

"פדה תפדה את בכור האדם…בערכך כסף חמשת שקלים בשקר הקדש…" 
(במדבר י"ח, ט"ו-ט"ז) הפדיון מתרחש ביום ה-31 להולדת הבכור, ומטרתו לשחרר את הילד מן הסמכות השיפוטית של הכהן, על פי הציווי המקראי "מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי" (שמות כ"ב, כ"ח) ו"קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות י"ג, ב). בזמנים עברו, נחשב ילד בשלושים הימים הראשונים לחייו כמי שנתון בסכנת חיים, ולאחר חודש, עם חלוף הסכנה, יש לפדותו. המקרא מייחס את פדיון הבן למכת בכורות, העשירית מבין מכות מצרים.

פדיון הבן מאזכר את הצלת בכורי ישראל במצרים: "והיה כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יי כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זבח ליי כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בני אפדה" (שמות י"ג, ט"ו). סיבה נוספת לקיום הטקס קשורה במצוות הביכורים, הבאת כל הראשון בתבואה, בפרי, בבהמה ובאדם, לאלהים, כהוקרת תודה. החובה לפדות את הילד מוטלת על כתפי האב, ואם הוא לא מילא אחר חובתו, הבכור פודה את עצמו בהגיעו לבגרות.

השתלשלות הטקס לאורך הדורות: 
בתקופת התלמוד: שתי ברכות: "על פדיון הבן" ו"שהחיינו" (האב), והעברת כספי הפדיון.

רס"ג (מאה 9) – שתי הברכות, העברת כספי הפדיון והצהרה של האב "חייב אני לפדות את בני, והא לך דמי פדיונו שנתחיבתי מן התורה". הכהן מקבל את הכסף ומברך את הילד.

אירופה, ימי הביניים: הילד מועבר לכהן, האב מצהיר על כך שזהו בנו בכורו. האם מצהירה על כך שזהו בנה בכורה. הכהן שואל את האב אם הוא מעוניין לוותר על הילד או לפדות אותו. האב מעדיף לפדות, מושיט את הכסף לכהן. הילד מוחזר לאביו, שמברך את שתי הברכות. הכהן מחזיק את הכסף מעל לראש התינוק ואומר (בדומה לטקס הכפרות שנערך בערב יום הכפורים): "זה תחת זה, זה חילוף זה, זה מחול על זה, יצא זה לכהן ונכנס זה הבן לחיים לתורה וליראת שמים. יהי רצון שכשם שנכנס לפדיון, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים…". הכהן מברך על היין ומסיים בברכות התנ"כיות: "ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" (בראשית מח, כ), "יברכך יי וישמרך. יאר יי פניו אליך ויחנך. ישא יי פניו אליך וישם לך שלום." (במדבר ו, כד-כו), יי שמרך, יי צלך על יד ימינך" (תהלים קכא, ה), "יי ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך" (תהלים קכא, ז), "כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". (משלי ג, ב).

הטקס המודרני שומר על הטקסט הימי-ביניימי, עם מעט שינויים. בעדה האשכנזית אין האם נדרשת להצהיר, האב מצהיר בשמו ובשמה. בעדה הספרדית, האם מצהירה והכהן אינו אומר "זה תחת זה". כל הטקסטים הארמיים במקור, מתורגמים לעברית בטקס האשכנזי:
– האב מביא את התינוק אל הכהן ואומר לו: "אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור"

– הכהן שואל את האב: "איזה תרצה יותר, בנך בכורך זה, או חמשה סלעים שנתחייבת בפדיונו"?

– האב משיב: "חפץ אני לפדות את בני, והא לך דמי פדיונו שנתחייבתי מן התורה"

– האב לוקח בידו את המטבעות או את שוויין ומברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן", "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

– ממשיכים בברכות התנ"כיות

טקס פדיון הבן נערך בשעות היום בימות חול או במוצאי שבת, בנוכחות כהן, שממנו נפדה הילד, בחמישה מטבעות של כסף טהור (שסך משקלם לפחות 117 גרם) ובנק ישראל אף הנפיק מטבעות מיוחדים לשם כך. ההלכה מתירה לפדות את התינוק גם בשווה כסף, כגון תכשיט.

אלטרנטיבות

התנועה המסורתית
בתנועה המסורתית טקס פדיון הבן נערך במתכונת ההלכתית: עורכים את שולחן סעודת המצווה, נוטלים ידיים, הכוהן בוצע פת ומברך על הלחם, הטקס עצמו הוא בין הכוהן לאב התינוק והקהל. בחלק מהקהילות נותנים גם לאם תפקיד פעיל בטקס: אמירת ברכות או קריאת קטעים מהיצירה העברית המודרנית – אלה נאמרים בסוף הטקס כדי לא לפגוע באופי ההלכתי שלו.

התנועה ליהדות מתקדמת
התנועה ליהדות מתקדמת דוגלת בשוויון מלא בין בני האדם, ולכן אינה מקבלת את החלוקה המעמדית של עם ישראל לכוהנים, לוויים וישראל. יחד עם זאת, במיוחד בעשור האחרון, יש מגמה בקהילות רפורמיות לשמר טקסים מסורתיים, אך למלאם בתוכן חדש, רלוונטי לחיים המודרניים של עם ישראל בארצו. בקהילות מתקדמות בארץ נהוג לערוך טקס פדיון הבן תוך שילוב בין הברכות המסורתיות ויצירות שנתחברו על ידי ההורים, על ידי בני משפחה או על ידי חברים לבין יצירה ישראלית עכשווית.

מקבל כספי הפדיון אינו חייב להיות כוהן, אלא אדם מכובד המקובל על ההורים, בדרך כלל רב או חבר/ת קהילה. את כספי הפדיון מקדישים לקופות צדקה, פעילויות ופרויקטים שונים אשר מטרתם צדקה ותיקון חברתי. ההורים תורמים את סכום כספי הפדיון בעצמם או מעבירים אותו לנציגי הקהילה הממונים על הקרן או על הפעילות החברתית וממנים אותם לשליחים לדבר מצווה.

ברוח התפיסה השוויונית שני הורים מברכים ומשתתפים בצורה שווה בכל חלקי הטקס.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י