דבר תורה לפרשת ויחי – ד”ר פארי סינקלר, מנכ”לית קרן תל”י

למעשה, פרשת ויחי הוא הגשר בין ספר בראשית לספר שמות, בין סיפור משפחתי פרטיקולרי לסיפורו של עם, מהדיבור על יעקב כאבי משפחה לדיבור על ישראל – אבי האומה.  על כן, אני רוצה לדבר היום על שינוי השם של יעקב – עליו קראנו בפרשת וישלח ולעמוד על ההיבטים השונים באופיו של יעקב אבינו כפי שבאים לידי ביטוי גם בברכות (ואף בקללות) שהוא מרעיף על בניו בסוף ימיו.

פעמיים בפרשת וישלח שמו של יעקב מוחלף בשם ישראל.   זו לא פעם ראשונה שדמות מקראית מקבלת שינוי שם –מאברם לאברהם ומשרי לשרה, אלא שבמקרים האלה השוני התבטא בתוספת של אות אחת והשם מוחלף – “בלי החזרות”.  ואילו כאן, למעשה אין החלפה של שם בשם, אלא תוספת של שם נוסף. שינוי השם מובא פעמיים בפרשת וישלח – פעם לאחר המאבק עם האיש על גדות היבוק עד עלות השחר לפני המפגש עם עשיו, ופעם שניה על ידי אלוהים, שמברך את יעקב בברכת האבות ולמעשה מעביר אליו את האחריות להובלת השושלת של אברהם ויצחק באופן רשמי.

לעומת אברהם ושרה, יעקב לא מאבד את השם שנתנו לו אביו ואמו, אלא מקבל שם נוסף.  השם יעקב ניתן לו כי אחז בעקב אחיו בעת לידתם – הוא מזכיר לנו את אופיו של יעקב כפי שמתואר בפרשת תולדות – איש תם יושב אוהלים, נער מניפולטיבי שקנה את הבכורה.  עלם שזקוק להגנה של אמו, גבר שבתחבולות בונה את הונו.  לעומת זאת, השם ישראל שם את הזרקור על המאבק של יעקב עם האיש “כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל”.  יש גם שדרשו את השם ישראל – ישר-אל – כלומר בניגוד גמור להתנהגות האופיינית שלו בצעירותו.  השם ישראל, אם כן מאיר פאן חדש באישיות של יעקב – כבר לא נער הפועל בתחבולות ובהיחבא, אלא איש בוגר שיודע לעמוד על שלו בצורה גלויה וישרה – כמו שראינו באופן שעמד מול לבן שהאשים אותו בגניבה, והוכיח אותו לפני פרידתם וכן בעמידה מול עשיו. כישראל – יעקב אבינו ראוי להיות אבי האומה, הממשיך של אברהם ושל יצחק.

ועכשיו לפרשה שלנו – פרשת ויחי שם יעקב הולך כדרך כל בשר, נפרד ממשפחתו ומהעולם.

הסיפור המקראי בוחר להתייחס אליו פעם כיעקב ופעם כישראל. פעם כאבי המשפחה ופעם כאבי האומה. הכתוב בוחר לדבר על יעקב-ישראל בשני הכובעים. לפי הרמב”ם השם יעקב מתאים לתקופת הגלות או למצב בו יעקב נשלט על ידי אחרים, והשם ישראל מתאים לזמן שישראל שרויים על אדמתם- על כן ברדתו מצרים הוא ירד כיעקב וצאצאיו יצאו ממצריים כבני ישראל. אני רוצה להציע מבט נוסף: האישיות של יעקב מורכבת, הוא דמות עגולה.  אנחנו כקוראים או אף כצאצאים מוזמים לזכור ולחבק את ההיבטים השונים באישיותו.  כשהפך יעקב אבינו  לישראל הוא לא איבד את ה”יעקוביות” שלו. בהמשך חייו, גם לאחר שינוי השם, אנחנו פוגשים אותו פעם כיעקב – אבי המשפחה ופעם כישראל – אבי האומה.  פעם כמי שפועל בתחבולות בהתנהגות שפלה ופעם כמי שמתעלה, יודע להיאבק על מעמדו ולפעול בצורה גלויה וישרה. כך אנחנו – צאצאים של בית יעקב וגם בני ישראל.  האחד לא מלאים את השני, צריך להכיר בשניהם ולבחור בצורה מושכלת את דרכי הפעולה שלנו בסיטואציות שונות. וכן לזכור, וזה מסר מורכב נוסף עליו אפשר לדבר – שישראל פירושו מאבק אפילו פיסי – שרית עם אלוהים ועם אנשים, אבל בד בבד המאבק הוא על דרך הישר.

שבת שלום!