רגע לפני סיום – הלל להלל”י

“כל ערב שבת ערך אבי קידוש למשפחה. עם זאת, כאמור, הוא לא היה יהודי שומר מצוות ותמיד התגאה באומרו- “אני אתאיסט, ברוך השם”. פעם התפרצתי לדבריו ושאלתי מדוע הוא עורך קידוש אם האל אינו קיים. “אתה צודק”, אמר “אבל אני בן העם היהודי ואני עושה מה שעושים יהודים בכל העולם.
יתכן שאני אתאיסט, אבל אני עדיין יהודי”.
(מתוך – אברהם אינפלד- תשוקה לעם)

רגע לפני סיום – הלל להללי

הכל התחיל לפני שנה וחצי, בעוד הייתם עסוקים בגיוס מנהלים ומדריכים לתוכנית. היה עליכם להצליח “לדוג” אותנו, למרות האתגר והעומס הקיים. במקביל לדיג, עסקתם בבניית וביצירת תוכנית. הייתה לכם משימה לא פשוטה- עמדה בפניכם קבוצה של נשים בעלות דעה, מתעניינות, שואלות, אבל גם עונות וטוענות.

אתם התייחסתם למשימה בגאווה ובאהבה- הפגשתם אותנו עם דמויות מרתקות, עם טקסטים מסקרנים ומלמדים ועם חוויות מפרות גם בקצה השני של העולם. גרמתם לנו לחשוב והשארתם אותנו עם סימני שאלה ודילמות חדשות.
הצלחתם להלהיב אותנו בתשוקת הלמידה המשותפת, על אף סיום המפגשים בשעות החשכה.

במקביל למחמאות ולהלל, גם ביקורת יש לנו לגבי התוכנית- בין השאר, גרמתם לנו גם לעלות במשקל, עם כל הפינוקים והמטעמים שליוו אותנו בתוכנית. . .

ועתה ברצינות. . .
אינפלד תאר את העם היהודי כמבולבל ומבלבל, עם שמאופיין באחדות ללא אחידות, עם שהוא גלובלי, אך מחובר לארץ מולדת. עם עים נתיבים שונים להיות יהודי ועם דרכים שונות לתת ביטוי לחיים יהודיים מלאי התלהבות ורבי עוצמה. הייעוד שלנו לדבריו, הינו למצוא נתיבים רבים ככל שניתן להיות יהודי.
בתוכנית הללי\ אתם- מובילי התוכנית, אווה ואיתן, ראיתם בנו מובילי דרך. ההזמנה שלכם עבורינו להללי – הזמנה ללימוד יהודי ישראלי, היא גם ההזמנה למילוי המחוייבות שלנו- להביא ללימוד יהודי- ישראלי במחוז פעילותנו ולאפשר לקהילה שלנו למצוא נתיבים רבים ושונים למונח- להיות יהודי. הענקתם לנו חוויה שהיא בעצם משימה- משימה הכרחית במציאות בה אנו חיים.

מנחם בגין ז”ל אמר כי “האדם חייב להיות חופשי במחשבותיו ובאמונתו. הוא חייב להיות חופשי במתן ביטוי למחשבותיו, אם בעל פה ואם בכתב. . .” ואנו שואלים-
האם אנו כיהודים חופשיים במחשבותינו?
האם כאנשים וכמנהלי בתי ספר, אנו מבטאים את אמונתינו בקול?

ברמה האישית – עברתי מסע של למידה והתנסות- לא תמיד היה לי קל בדרך- לא תמיד היה לי קל לפנות זמן, לנתח את הטקסטים ואת הנלמד, לשמוע דעות לפיהן כמעט הכל בסדר ומותר ויהודי, ובעיקר לחשוב היכן הדברים פוגשים אותי.
עברתי מסע שמשאיר אותי עם שאלות, אשר קשה לי לענות עליהן. שאלות כמו-
מדוע, למרות שהחוויה של בית הכנסת בשבת מרגשת אותי, אני לא שם בסופי שבוע?
האם יש לי מספיק רצון, ואולי מספיק אומץ, לבנות קהילה יהודית ייחודית במקום מגורי?
האם הנחלתי מספיק לילדי- שילכו בגאווה בכל מקום כיהודים?
מה שבטוח, שכפי הנראה לא הייתי שואלת שאלות אלו, ללא המסע שעברתי. אין ספק כי הלמידה החשובה ביותר והאמיתית ביותר, היא זו שמשאירה אותנו עם מחשבות ועם שאלות עקרוניות.

מודות לכם על תקופה מעניינת, על למידה איכותית ומרגשת ועל ההשקעה המרובה שלכם בנו. נעשה את המיטב לעמוד במשימה שהטלתם עלינו- לפתוח צוהר לתלמידנו להכרת היהדות, לבניית זהות יהודית, לאהבת היהדות וכן להפגיש את תלמידנו  עם “רגעים של חינוך”.
תודה גדולה לקרן תל”י – אווה, איתן, שירלי,  על שאתם מאמינים בנו ומאפשרים לנו להוביל את הקהילה שלנו בהתאם למאפייניה ובהתאם לאני מאמין של בית ספרנו.
תודה לכן חברותי היקרות לקבוצה- כל המסע הזה היה נראה אחרת, ללא העניין שכל אחת מאיתנו יצרה בקבוצה וללא המנעד הרחב של איכויות שהגיעו עם אנשיה- איחולי הצלחה והמשך הובלה!

וכמו שאני מכירה את קרן תל”י- אני מאמינה שבדרך זו או אחרת – המשך יבוא..

בהערכה רבה,

אסנת עוזיאל, מנהלת בי”ס ממלכתי תל”י מתמטי, פסגת זאב צפון, ירושלים

למידע נוסף על תכנית הלל”י