פרשת בא

לבוגרים

הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה.

וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן,

וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה יט

פירושי מילים

הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה – אלוהים יודע מה יקרה בעתיד, אך מאפשר לכל אדם לנהוג לפי ראות עיניו

וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן – אלוהים שופט את כל האנשים בחסד

לבוגרים

בספרו האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז, דודתו מספרת לו על מכתב של אימו, ובו היא כתבה על הצפוי והרשות בחיינו:

פניה כתבה לי בערך ככה: שהתורשה וגם הסביבה שחינכה אותנו וגם המעמד החברתי, כל אלה הם כמו קלפים שאותם מחלקים לך באופן עיוור לפני התחלת המשחק.

בזה אין שום חופש: העולם נותן ואתה פשוט לוקח מה שנותן לך בלי שום אפשרות לבחור.

אבל, ככה אימא שלך כתבה לי מפראג, השאלה היא מה כל אחד עושה בקלפים שחילקו לו?

הלוא יש מי שמשחק באופן יוצא מן הכלל בקלפים לא כל כך טובים, ויש מי שבדיוק להפך – מבזבז ומפסיד הכול אפילו בקלפים נפלאים!

וזהו כל החופש שלנו: החופש איך לשחק בקלפים שחילקו לנו.

אבל גם החופש איך לשחק, כתבה פניה, תלוי באופן אירוני במזל של כל אחד, בסבלנות, בתבונה, באינטואיציה, בהעזה. והרי כל אלה הם גם כן בסך הכול רק קלפים שמחלקים או לא מחלקים

לנו לפני המשחק בלי לשאול אותנו?

ואם ככה, אז מה סוף סוף כן נשאר לנו בתור חופש הבחירה?

לא הרבה, כתבה אמא שלך, לא הרבה, אולי נשאר לנו בסך הכול רק החופש לצחוק ממצבנו או

להתאבל עליו, להשתתף במשחק או להסתלק, לנסות פחות או יותר להבין מה יש ומה אין או לוותר ולא לנסות להבין, ובקיצור – הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או במין נמנום.

עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, כתר, ירושלים 2002, עמ’ 195-194

לבוגרים

בחירה חופשית

אהרון בס

אֵין לָנוּ בֶּאֱמֶת

בְּחִירָה חָפְשִׁית

אִם לוֹקְחִים בְּחֶשְׁבּוֹן

שֶׁלֹּא בָּחַרְנוּ

הֵיכָן לְהִוָּלֵד

לְמִי לְהִוָּלֵד

בְּאֵיזוֹ סְבִיבָה לִגְדֹּל

וְאֵילוּ מַשְׁבְּרִים נַעֲבֹר

הַאִם נִהְיֶה בַּעֲלֵי מָמוֹן

אוֹ שֶׁמָּא נִרְדֹּף אַחֲרָיו

כָּל יָמֵינוּ

כְּשֶׁלּוֹקְחִים כָּל זֹאת

בְּחֶשְׁבּוֹן

אֲזַי אֵין לָנוּ בֶּאֱמֶת

כָּל בְּחִירָה חָפְשִׁית

מִלְּבַד תַּמְצִיתָהּ –

הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית

הַטְּהוֹרָה וְהַיְּחִידָה

שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה נַעֲבֹר

אוֹ מָה יַעֲבֹר עָלֵינוּ

לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה נִתָּן

לְקַחְתָּהּ מֵאִתָּנוּ –

הַבְּחִירָה הַאִם

לִהְיוֹת טוֹב אוֹ לֹא

וּבְדִיּוּק כְּמוֹ

בַּשָּׂפָה הַבִּינָארִית

שֶׁל הַמַּחְשֵׁב

הַכֹּל מִסְתַּכֵּם

בְּאֶחָד וְאֶפֶס

אוֹ שֶׁאַתָּה אֶחָד

אוֹ שֶׁאַתָּה אֶפֶס

מתוך דף הפייסבוק של אהרון בס

החכמים תיארו את אימתו של האדם הראשון כששם לב בתחילת הסתיו שהימים מתקצרים והחושך מתגבר:

האגדה מספרת שאדם הראשון נברא בתחילת הסתיו. יום אחד שם לב שהימים מתחילים להתקצר והלילות מתארכים.

נבהל אדם וחשש: שמא משום שחטאתי וגורשתי מגן העדן, אני נענש והעולם חוזר לאט-לאט להיות חשוך, כמו שהיה לפני בריאת האור, ויהיה תוהו ובוהו?

התפלל לאלוהים, שמונה וימים ושמונה לילות, וביקש רחמים.

לפתח הבחין שבאמצע החורף החלו הימים להתארך.

אז הבין האדם הראשון שאין זה עונש – כך נוהג העולם, ומדי שנה הימים מתקצרים ומתארכים בחזרה.

הלך ועשה חגיגה במשך שמונה ימים ושמונה לילות.

על פי תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח, עמוד א

לשרוק בחושך

מילים: יענקל’ה רוטבליט

לחן: מיקי גבריאלוב

כָּל אֶחָד, לִפְעָמִים, שׁוֹרֵק בַּחֹשֶׁךְ

זֶה נָעִים, זֶה תָּמִים לִשְׁרֹק בַּחֹשֶׁךְ

גַּם אֲנִי לְעַצְמִי, גַּם אַחֵר בִּמְקוֹמִי.

כָּל אֶחָד קְצָת פּוֹחֵד לְבַד בַּחֹשֶׁךְ,

כָּל אֶחָד קְצָת בּוֹדֵד בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

שׁוּם דָּבָר בֶּאֱמֶת, רַק טִפָּה לֹא שָׁקֵט.

תֵּכֶף זֶה יַעֲבֹר

תֵּכֶף יַדְלִיקוּ אוֹר.

מַחְשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת בָּאוֹת בַּחֹשֶׁךְ

לֹא מַרְפּוֹת, לֹא עוֹזְבוֹת אוֹתְךָ בַּחֹשֶׁךְ

עַל רוּחוֹת וְשֵׁדִים וּדְבָרִים מַפְחִידִים.

תֵּכֶף זֶה יַעֲבֹר

תֵּכֶף יַדְלִיקוּ אוֹר.

גַּם אֲנִי לְעַצְמִי, גַּם אַתָּה…

עַל רוּחוֹת וְשֵׁדִים מַפְחִידִים.

תֵּכֶף זֶה יַעֲבֹר

תֵּכֶף יַדְלִיקוּ אוֹר.

להאזנה

וינסנט ואן גוך, ליל כוכבים, 1889

האומן וינסנט ואן גוך צייר הרבה ציורי לילה. במכתב לאחיו תיאו (8 בספטמבר 1888) הוא כותב:

“לעיתים קרובות נדמה לי כי הלילה חי ועשיר יותר בצבעים מאשר היום”.

את הציור הזה הוא צייר כאשר היה מאושפז בבית חולים בשל דיכאון. כנראה בשל הדיכאון הוא נטה לצייר בצבעים כהים יותר. ייתכן שהכוכבים העזים והבהירים מעידים על החיפוש אחר נקודות אור שיאירו את התקופה הקשה.

לפי הסדר: אירועים בפרשה

הציגו לפני התלמידים בכיתה מצגת של אירועים בפרשה. על התלמידים לכתוב בדף את הסדר הנכון של האירועים:

1. בחצות הלילה אלוהים הורג את כל בכורי מצרים.
2. אלוהים שולח אַרְבֶּה, והוא אוכל את כל תבואת מצרים.
3. בני ישראל יוצאים ממצרים.
4. בני ישראל ובנות ישראל מסמנים את הבתים שלהם בדם של קורבן הפסח.
5. חושך נופל על כל מצרים.

(הסדר הנכון: 2, 5, 4, 1, 3)