קודם מותו, משה מברך את השבטים, שבט-שבט לפי הרגליו ומעשיו.
שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ.
במדבר לג, יח
ספרי הלימוד שלנו מבטאים את עקרונות תל”י:
פלורליזם, שוויון, נאמנות למסורת היהודית ומחויבות לערכי הציונות.
הספרים נכתבו בידי צוות חינוכי מנוסה ומקצועי ומעוצבים בצורה מוקפדת ונעימה. לכל ספר נלווה מדריך מקוון למורה.
תל”י, בעזרתם הנדיבה של קרנות פרטיות ושל הסוכנות היהודית, מעניקה הנחה מיוחדת לבתי ספר של תל”י לרכישת ספרי לימוד של תל”י. בעמוד זה תוכלו למצוא את רשימת הספרים המוצעים ומחיריהם. המחירים תקפים לשנת הלימודים הנוכחית בלבד.
קודם מותו, משה מברך את השבטים, שבט-שבט לפי הרגליו ומעשיו.
שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ.
במדבר לג, יח
משימה: צרו שלט לבית, ובו ברכה לנכנסים לבית וברכה ליוצאים ממנו.
פתגם זה מקורו בחוק האנגלי, ופירושו הוא שאדם יכול לנהוג בביתו כרצונו, והוא רשאי לשמור על פרטיותו ואף להשתמש בכוח אם פולשים לביתו ללא רשותו.
בישראל יש חוק דומה – החוק “ביתי הוא מבצרי” – המכונה גם “חוק דרומי”.
.
מדברים על זה
משימה: צרו “מדרש ציור” לפתגם – כל תלמיד יצייר את הפתגם לפי הבנתו. (תוכלו לתלות את הציורים מסביב לפתגם בפינה בקיר הכיתתי.)
לחלופין הציעו לתלמידים לבנות במחשב יצירה גרפית שתמחיש את הפתגם.
אוהב להיות בבית
אריק איינשטיין
יש אנשים שמטפסים על הרים
יש אנשים שצונחים מגבהים
יש אנשים שרוכבים על סוסים
ויש כאלה שגומאים מרחקים.
אבל אני אוהב להיות בבית
עם התה והלימון והספרים הישנים.
כן, אני אוהב להיות בבית
עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים
אוהב להיות בבית.
יש אנשים שצדים נמרים
יש אנשים שדולים פנינים
יש אנשים שבונים מגדלים
ויש כאלה שצמים חודשים.
אבל אני…
יש אנשים שתמיד מחפשים
יש אנשים שתמיד מגלים
יש אנשים שהולכים בגדול
לא מוותרים ורוצים את הכול.
אבל אני…
האזינו לשיר.
–
משימה: איפה אתם ממקמים את עצמכם ברצף בין סוגי האנשים? ציירו קו על הלוח או על הרצפה – בקצה אחד “אוהב/אוהבת להיות בבית” ובקצה האחר “אוהב/אוהבת להיות בחוץ”. על התלמידים למקם את עצמם עליו ולהסביר את בחירתם.
בסופו של ספר דברים בני ישראל נפרדים ממשה. הוא משקיף על הארץ מהר נבו, ובגיל 120 מת במדבר, בלי להיכנס לארץ.
וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה’ אֶת כָּל הָאָרֶץ […]. וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה’.
וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה.
וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.
דברים לד, א-ח
הפסוקים מדברים על פרידה במקרה של מוות, אך חיי היום-יום שלנו מלאם גם פרידות קטנות שהן אומנם אינן דרמטיות כל כך, אך מתברר שגם אליהן כדאי לשים לב.
לא יפרד אדם מחבירו לא מתוך שיחה, ולא מתוך צחוק, ולא מתוך קלות ראש, אלא מתוך דברים של חכמה.
שכן מצאנו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.
על פי תוספתא, ברכות, פרק ג, הלכה כא
פירושי מילים
שיחה – דיבור חולין, דיבור יום-יומי
קלות ראש – בקלילות, ללא רצינות
בפרשה נושא הפרידה הוא בהקשר של מוות. בחיי היום-יום אנו חווים פרידות רבות, אך רובן, למרבה המזל, אינן דרמטיות כל כך, למשל: פרידה מהמורה כשעולים כיתה, פרידה מחבר שעובר לגור במקום אחר וכדומה. עם זאת פרידות אלו משמעותיות, וחשוב להיות מודעים לרגשות שהן מעוררות.
סוף זה תמיד התחלה
לאה נאור
סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
טוֹב יוֹתֵר?
רַע יוֹתֵר?
לֹא יֹוֹדַעַת מָה יוֹתֵר.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ נִגְמֶרֶת מַתְחִיל אֵיזֶה שְׁבִיל,
כְּשֶׁהַלַּיְלָה נִגְמָר אָז הַבֹּקֶר מַתְחִיל.
כְּשֶׁנִּגְמֶרֶת שָׁעָה עוֹד שָׁעָה מַגִּיעָה,
רַק בְּסוֹף הַיְּדִיעָה מַתְחִילָה הַשְּׁגִיאָה,
כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה…
יֵשׁ תָּמִיד יוֹם מָחָר לְכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר,
כָּל חֲלוֹם מְשֻׁמָּשׁ מַחֲלִיפִים בְּאַחֵר.
כְּשֶׁנִּגְמֶרֶת שָׁנָה – עוֹד שָׁנָה מַתְחִילָה,
כָּל תְּשׁוּבָה מַתְחִילָה רַק בְּסוֹף שְׁאֵלָה.
כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה…
כְּשֶׁהַסֶּרֶט נִגְמָר הַחַיִּים מַתְחִילִים,
הַצְּלִילִים מַתְחִילִים כְּשֶׁאֵין כְּבָר מִלִּים.
כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת הַצְּלִיל אָז נַתְחִיל צְלִיל אַחֵר.
כְּשֶׁנִּגְמֹר אֶת הַשִּׁיר אָז נַתְחִיל לְדַבֵּר.
כִּי סוֹף זֶה תָּמִיד הַתְחָלָה…
טוֹב יוֹתֵר?
רַע יוֹתֵר?
לֹא יֹוֹדַעַת מָה יוֹתֵר.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
מתוך האתר של לאה נאור
הפסוקים בפרשה עוסקים בפרידה בהקשר של מוות. בחיי היום-יום שלנו יש לנו פרידות רבות, אך רובן אינן דרמטיות, למשל פרידה מחברה ששיחקתם איתה אחר הצוהריים או פרידה מחבר שעובר לגור במקום אחר, כפי שקורה בסרטון.
צפו ב“ילדי בית העץ – להתראות”.
–
משימה: חשבו על פרידה שאתם עתידים לחוות בקרוב (פרידה מחבר, סיום שנת הלימודים, סיום חוג וכדומה). כתבו מכתב פרידה המתאר את מה שחוויתם יחד, איך אתם מרגישים לקראת הפרידה וכיצד הקשר הזה או החוויה הזאת ילוו אתכם לדעתכם בעתיד.
אם אינכם עתידים לחוות פרידה בקרוב, נסו לדמיין פרידה כזו (פרידה שאתם חוששים ממנה, או פרידה שדווקא תשמחו בה).
בציור משה, הצייר מתאר את הפרידה של משה מחייו ומציג את הרגע שבו האל מראה למשה את ארץ ישראל שאליה צעד ארבעים שנה אך אליה לא יזכה להיכנס.
מיכאל סגן-כהן, משה, אקריליק ועפרונות צבעוניים על בד, 212X70 ס”מ, 1977–1978
בציור כתובים הפסוקים האלה:
[…] וַיַּרְאֵהוּ ה’ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. […]. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה […].
דברים לד, א –ה
–
משימה: ציירו חלון ודרכו מה משה רואה כשהוא מתבונן בארץ ישראל, לפי דמיונכם. תוכלו לצייר את ארץ ישראל בתקופת התנ”ך, אך גם בתקופות אחרות, כמו בהווה ובעתיד. כתבו את התחושות והרגשות שלכם כלפי מקומות שונים שהייתם בהם וחוויות שעברתם.
לחלופין במקום לצייר צרו קולז’ בעזרת תוכנה גרפית, ושבצו תמונות של נופים ואתרים מהארץ. אפשר ליצור יצירה דמיונית שבה מאותו חלון נשקף גם הנוף של החרמון וגם נוף ההרים באילת.
גם כאן כדאי לכתוב את התחושות והרגשות שלכם כלפי מקומות שונים שהייתם בהם וחוויות שעברתם.
חידון – פרידה ממשה
בני ישראל נפרדים ממשה רבנו שליווה אותם עוד כשהיו במצרים וכמעט עד שנכנסו לארץ. לפני מותו הם הכינו לו חידון “חיים שכאלה”: מצגת עם תשעה ציורים המתארים רגעים שונים בחייו. האם אתם מכירים את התחנות בחייו?
אתר פרשת השבוע הופק בתמיכתם הנדיבה של הלמוט ואווה ווליש, הלנדייל, פלורידה