פרשת חיי שרה

“וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת” (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה טו).

שאל הרבי יצחק מווּרקִי: מדוע נאמרה כאן המילה “בְּסֵבֶר”? והוא עונה: מכאן שעליך לדאוג לכך שחברך “יסבור” שאתה מקבלו בפנים יפות, אפילו אם אינך סובל אותו בלבך.

מתוך אתר זושא

כאשר עבד אברהם פגש ברבקה ליד הבאר, היא הציעה לו ולגמליו מים. אומנם אין פרטים נוספים על המפגש, אך מתיאור זה ניכר שרבקה קיבלה את פני האיש באדיבות ובסבר פנים יפות, וסביר להניח שגם חייכה אליו.

חיוך הוא אחד הביטויים הבסיסיים והשגורים ביותר במפגש בין אנשים. בכתבה “הנוסחה לחיוך מוצלח” (באתר של מכון דוידסון) מוסבר מדוע החיוך הוא הבעה חשובה כל כך, מה תפקידו, מהו החיוך “המושלם” וכיצד אפשר לזהות חיוך גם בלי לראות אותו.

עזרה טובה – מהי?

לא מזמן היינו חולים, כל המשפחה נשארה בבית. קיבלנו מכמה אנשים עזרה מסוגים שונים. באחד מימי המחלה נשמעה דפיקה בדלת, עמדה שם חברה של אימי. בקושי ראיתי אותה כי היא החזיקה בידה חבילה ענקית. היא רק אמרה: “שלום, הינה, קחו. אמורים לעזור לחולים, אז הבאתי לכם משהו יקר – קניתי את השוקולדים והעוגיות הכי שווים. ויש כאן גם שובר שאפשר לקנות בו כמה ארוחות חמות, וביקשתי שמישהי תבוא מחר ותיקח את כל הכביסה שלכם למכבסה. אל תשאלו כמה זמן לקח לי רק לארגן את כל זה וגם להגיע עד לכאן, לא זכרתי שאתם גרים רחוק כל כך…”, ואז הסתובבה והלכה לה. מה אני אגיד לכם, זה היה מוזר. חמש דקות אחר כך דפיקה עדינה בדלת. עמדה שם חברה של סבתי. בחיוך היא שאלה את כולנו מה שלומנו, לא פסחה על איש והתעניינה בדיוק איך כל אחד ואחד מרגיש, ואז נתנה לאחותי בובה קטנה שתפרה בעצמה. היא אמרה לה: “אני יודעת שזה מעט, אבל אין לי יכולת לקנות דברים גדולים וגם לבשל אני לא ממש יודעת, אבל לתפור כן! אני מקווה שזה ישמח אותך קצת”.

בערב התפתחה שיחה בין כולנו. אחי הגדול העריך מאוד את החברה של אימי משום שהיא השקיעה הרבה כסף ונתנה לנו בדיוק מה שאנשים חולים צריכים – אוכל ועזרה בכביסה. לי לא היה נוח עם הנתינה הזאת, אפילו חיוך אחד היא לא חייכה. העדפתי את האדיבות ואת העדינות של החברה של סבתי שהתעניינה בנו מאוד, שאלה על כל אחד ואחד וגם תפרה בובה בעצמה.

מעניין לדעת

לפני שמונה מאות שנה קבע רמב”ם שמונה דרגות של צדקה. הדרגה הראשונה היא הדרך הראויה ביותר לדעתו לתת צדקה, ומשם יורדים לדרגות הראויות פחות. שתי הדרגות האחרונות קשורות לסבר הפנים בנתינה, ולפיהן ראוי יותר לתת מעט בסבר פנים יפות מלתת הרבה בפנים חמוצות:

דרגה 7 – “פָּחוֹת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת”.

דרגה 8 – “פָּחוֹת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב” .

שמונה מעלות צדקה של רמב”ם, משנה תורה, הלכות מנות עניים י, יג- יד

לאה גולדברג שגדלה בליטא ועלתה בצעירותה לארץ ישראל מתארת בשירה אורן את ההרגשה של קשר לשני מקומות שונים:

אורן

לאה גולדברג

כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה.

כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג,

אֲבָל בְּצֵל הָאֳרָנִים הָאֵלֶּה

כָּל יַלְדוּתִי שֶׁקָּמָה לִתְחִיָּה.

צִלְצוּל הַמְּחָטִים: הָיֹה הָיָה

אֶקְרָא מוֹלֶדֶת לְמֶרְחַב-הַשֶּׁלֶג,

לְקֶרַח יְרַקְרַק כּוֹבֵל הַפֶּלֶג,

לִלְשׁוֹן הַשִּׁיר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת –

כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם –

אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.

אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,

אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,

וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים.

לאה גולדברג, שירים ב, ספרית פועלים: הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, 1973, עמ’ 143

האגדה הזו מלמדת אותנו שהרגש והגעגועים שאנו חשים למקום שהוא ביתנו אינם בהכרח קשורים לתנאים האובייקטיבים, למצב או למראה של המקום.

מעשה בתלמיד אחד שישב בבית המדרש של רבי יוסֵי והתקשה מאוד בלימודים.
רבי יוסֵי היה חוזר ומסביר בסבלנות, אך התלמיד לא הצליח להבין את דבריו.
שאל אותו רבי יוסֵי: “למה אינך מצליח להבין את מה שמסבירים לך?”
השיב התלמיד: “מכיוון שאני רחוק מביתי ומתגעגע אליו”.
המשיך רבי יוסֵי לשאול: “מאיזה מקום אתה?”
ענה לו התלמיד: “מגּוֹבַת־שַׁמַּאי”.
רבי יוסֵי מעודו לא היה במקום הזה, גּוֹבַת־שַׁמַּאי, וחשב לעצמו: “ככל הנראה מקום מיוחד ויפה הוא, ולכן התלמיד מתגעגע לשם”. שאל את תלמידו: “מה יש במקום הזה, בגּוֹבַת־שַׁמַּאי, מה מיוחד בו?”
השיב התלמיד: “למען האמת, יש שם בעיקר הרבה יתושים. כל כך הרבה, שכשתינוק נולד בגובת שמאי, מועכים גרגרים אדמדמים ומורחים על ראשו כדי שהיתושים לא יעקצו אותו. אני כל כך מתגעגע לשם…”

שמע זאת רבי יוסֵי ואמר: “ברוך שנתן חן המקום בעיני יושביו”.

על פי בראשית רבה, פרשה לד, טו

פירושי מילים
ברוך שנתן חן המקום בעיני יושביו – ברוך אלוהים שגורם לאנשים שמקום מגוריהם ימצא חן בעיניהם

זוגות בתנ”ך

בפרשה מסופר על מסע החיפוש אחר אישה עבור יצחק ועל הנישואין של אחד הזוגות המוכרים בתנ”ך – יצחק ורבקה.

במשחק על התלמידים למצוא עוד זוגות מהתנ”ך. כל תלמיד יקבל פתק, ובו שם של דמות תנ”כית. התלמידים יסתובבו בכיתה, ועל כל תלמיד לחפש אצל התלמידים את בן הזוג של הדמות שבפתק שהוא קיבל. לאחר שכולם יסתדרו בזוגות, בדקו עם התלמידים את הזוגות. ניתן להשתמש בדף העזר להכנת הפתקים.

הזוגות:

אברהם ושרה

אברהם והגר

יצחק ורבקה

יעקב ורחל

יעקב ולאה

יעקב ובלהה

יעקב וזלפה

לוט ואשת לוט

אחשורוש וושתי

אחשורוש ואסתר

המן וזרש

רות ובעז

משה וציפורה

דוד ובת שבע

אדם וחוה

יוסף ואסנת

שמשון ודלילה