פרשת משפטים

במערכת הדמוקרטית הולכים לפי החלטת הרוב במקרים רבים, אך לשיטה זו עשוי להיות חיסרון אם אין בודקים היטב את מגוון הדעות בציבור.

אספת עם

ממשלי קרילוב

יְהֵא-נָא הַמִּשְׁטָר הָגוּן שֶׁבְּהָגוּן.

אוּלָם אִם הוּא נָתוּן בְּיַד חַסְרֵי-מַצְפּוּן,

הֵם יִמְצְאוּ בְּלִי קשִׁי סֶדֶק –

לְהַעֲרִים עַל דִּין הַצֶּדֶק.

זְאֵב אֶחָד בִּקֵּשׁ, כִּי הָאַרְיֵה יָשִׂים

אוֹתוֹ לְשַׂר עַל הַכְּבָשִׂים.

סַרְסוּר-שׁוּעָל הִטָּה לְחֶסֶד

לֵב הַלְּבִיאָה הַמְיֻחֶסֶת;

אַךְ הָאֲרִי שָׁמַע מֵימְרָה,

כִּי בָּעוֹלָם לַזְּאֵב שֵׁם רָע.

לָכֵן, אַחֲרֵי שִׁקּוּל, גָּמַר מַלְכֵּנוּ אֹמֶר

(לְבַל יְרַנְּנוּ, כִּי אֵין בּוֹ ישֶׁר-לֵב)

לִקְרוֹא כִּנּוּס חַיּוֹת – וּבוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב,

מָה הֵן, מִטּוֹב עַד רַע, יוֹדְעוֹת עַל טִיב הַזְּאֵב.

אֶת דִּקְדּוּקֵי הַצַּו קִיְּמוּ בְּכָל הַחֹמֶר:

כִּנְּסוּ אֶת הַכִּנּוּס, עָרְכוּ מִשְׁאָל כַּדָּת,

חָקְרוּ וּבֵרְרוּ: אֵין אַף תְּלוּנָה אַחַת!

וּבְכֵן נִמְסַר לַזְּאֵב הָעֵדֶר לְמִשְׁמֶרֶת.

וּמָה אָמְרוּ כְּבָשִׂים? מַדּוּעַ לֹא מִחוּ?

הֲרֵי בָּאֲסֵפָה גַם אֵלֶּה נָכְחוּ?

לֹא! הוּא הַפֶּגַע: שָׁכְחוּ

לִקְרוֹא כְּבָשִׂים אֶל הָעֲצֶרֶת…

וְהֵן דַוְקָה יוֹתֵר מִכֹּל

אוֹתָם צָרִיךְ הָיָה לִשְׁאוֹל.

איוואן אנדרייביץ' קרילוב, כל משלי קרילוב, תרגום: חנניה רייכמן, ברונפמן, תל אביב תשל"א-1971. פרויקט בן יהודה.

ללכת לפי הרוב או להתחשב ביחידים?

"או-קיי, חבר'ה, הגיעו התוצאות של ההצבעה", הכריזה נוי מוועד הכיתה. כולם השתתקו בציפייה. "אז רוב הכיתה החליטה שמסיבת הסיום השנה תתקיים ב…". היא ראתה בסיפוק את המתח, עד שעילי סימן לה בעצבנות שתמשיך. "… בבריכה! שמונָה עשר משלושים וחמישה תלמידים העדיפו את הבריכה מהלונה פארק. מציעה שתתחילו להתארגן לוועדות".

רואי ניגש אל נוי וסימן לה שתבוא לשוחח איתו בצד: "את יודעת שסהר לא יכולה להיכנס לבריכה, זה מחמיר לה את האסטמה", הוא אמר. "מה אתה נזכר עכשיו?" שאלה נוי. "עשינו הצבעה וזהו. חוץ מזה אי אפשר לא לעשות משהו בגלל ילדה אחת. היא גם לא חייבת להיכנס למים. ואם יש מישהו עם פחד גבהים שלא מטפס על מתקנים בלונה פארק? כשמתחילים להתחשב ביחידים, זה לא נגמר".

"לא חושב שזה עניין של ללכת לפי הרוב", התווכח רואי, "זה עניין של התחשבות. בלונה פארק יש המון סוגים של מתקנים, בבריכה יש רק בריכה. וזה כולה קול אחד יותר לטובת הבריכה, זה לא שהיא היחידה שלא רוצה בריכה".

הקרינו לתלמידים את התוכנית "סליחה על השאלה – ילדי עובדים זרים".

לבוגרים יותר אפשר להציג סרטון של ראיונות עם מבקשי מקלט.

אלי שמיר, "אוכלי האורז", 2002

בציור שלפנינו שלושה פועלי בניין שהם עובדים זרים מסין או מתאילנד. היצירה מזכירה ציור של וינסנט ואן גוך: "אוכלי תפוחי האדמה". בציורו של ואן גוך אנשים עניים, ואילו בציור של שמיר הנושא העיקרי אינו העוני אלא התלישות. התלישות באה לידי ביטוי בעובדה שאף שהפועלים אוכלים את האורז הגדל בארצם, הם אוכלים אותו בארץ זרה, בתנאים לא טובים. הם יושבים על כיסאות ארעיים מלבנים, בהפסקה קצרה מעבודת הכפיים הקשה. הם לובשים בגדים מקומיים משומשים – מכנסי צבא ונעלי צבא, כובע טמבל וחולצות פלנל. למידע נוסף.

עיניו

יהושע יוסף

וּמַשַּׁב הָרוּחַ

הַתְּמִידִי

לֹא יַצְלִיחַ

לְקָרֵר אֶת

הַבַּיִת.

וַתְּהִי

הַצָּרָה בַּמָּקוֹם –

הַחֹם מְהַלֵּךְ אֵימִים.

וַיַּחֲלִיטוּ הַגֵּרִים

לְהִתְהַלֵּךְ עִם

עֲלֵה תְּאֵנָה

לְגוּפָם.

וַיְחַכֶּה

אִיש-אִישׁ

בְּפִנָּתוֹ הַצָּרָה

לְבוֹא הַשְּׁבִירָה.

וְהַגֵּר

עֵינָיו יִנְעַץ בִּי,

וַיִּדְקֹר אֶת נַפְשִׁי.

וַתִּתְעוֹרֵר וַתִּבְעַר.

וָאֶשָּׁבֵר,

וָאֵדַע כִּי

אָנֹכִי הוּא

הַמִּתְהַלֵּךְ בְּעֵירֹם.

וְעֵינַי עֲצוּמוֹת

מִלִּרְאוֹת מַצָּבָם.

וָאֵבוֹשׁ עַל

חֵטְא הַפְּגִיעָה

וְהַזִּלְזוּל בָּם,

כִּבְנֵי-אָדָם.

השיר מופיע בכתבה ב-ynet

חידון: דאגה לחלש

בפרשה יש מצווה לתמוך בחלשים בחברה ואיסור להרע להם: גרים, אלמנות ויתומים, עניים.

הציגו לתלמידים חידון על אנשים ועמותות שדאגו ודואגים לחלשים.