פרשת ניצבים

לתנא רבי מאיר ולאשתו המלומדת ברוריה יש שתי גישות שונות של יחס לבריונים החיים בשכונתם:

בשכונתו של רבי מאיר היו בריונים שהיו מצערים ומטרידים אותו הרבה.

התפלל עליהם רבי מאיר שימותו.

אמרה לו ברוריה אשתו:

האם כתוב “יִתַמוּ חוֹטאים מן הארץ”? לא! הרי כתוב “יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ” (תהלים קד, לה).

במקום להתפלל שהחוטאים ייעלמו מהעולם, עליך להתפלל שהחטאים ייפסקו, שהבריונים הללו שמצערים אותך בכל יום סוף-סוף יפסיקו לחטוא. בַּקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה.

ביקש עליהם רבי מאיר רחמים, וחָזרו הבריונים בתשובה.

על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י, עמוד א

החזרה למוטב

ג’ימי וָאלֶנְטַיְין היה שודד בנקים מצליח, מומחה באומנותו! ואולם יום אחד נתפס ג’ימי בעת ביצוע שוד ונכלא. לאחר שהשתחרר מבית הסוהר, חזר ג’ימי לביתו במטרה לחדש את מעלליו.

דבר לא השתנה בחדר מאז עזב את המקום. על הרצפה היה מוטל עדיין הכפתור, שנקרע מצווארון מעילו של בֶּן פרייס, הבלש המהולל, שעה שהוא וחבריו גברו על ג’ימי ואסרוהו.

ג’ימי הוציא את המיטה המתקפלת, דחף לוח קבוע בקיר, ומשך החוצה מזוודה מכוסה אבק. הוא פתחהּ, והתבונן באהדה במערכת כלי הפריצה המשוכללת ביותר במזרח (ארצות הברית) כולו. הייתה זו מערכת מושלמת, עשויה פלדה שעוּבּדָה בצורה מיוחדת, וכללה סוגים חדישים ביותר של מקדחים, דקרים, מהדקים, מנקבים וּמֶלְחָצַיִם, נוסף על שניים או שלושה חידושים, פרי המצאתו של ג’ימי בכבודו ובעצמו, ואשר עליהם הייתה גאוותו […].

שבוע לאחר שחרורו של וָאלֶנְטַיְין נערכה בריצְ’מוֹנד, (שבמדינת) אינדיאנה, פריצת-קופה (פריצת כספת) חדה וחלקה, מבלי להותיר כל עקבות שיוליכו אל מְבַצֵּע הפשע […].

כעבור שבועיים נפרצה בלוֹגַנְסְפּוֹרְט קופה מעולה, מן הסוג המשובח ביותר. היא נפתחה כמו גבינה ונשדדו מתוכה אלף וחמש מאות דולר […]. העניין החל לעורר סקרנות בקרב הבלשים. כעבור זמן מה נעורה לחיים קופת בנק מיושנת בג’פרסון סיטי, ופלטה מתוכה שטרות בנקאיים בסך חמשת אלפים דולר.

האבידות הגיעו לממדים כאלה, שבּן פרייס וחולייתו נאלצו להיכנס לפעולה. על ידי השוואת הסימנים, הבחינו הבלשים כי קיים דמיון מפתיע בשיטות הפריצה. בן פרייס גילה את עקבות הגניבה וציין: “כאן ניכרת ידו של הברנש ג’ים ואלנטיין. הוא נכנס לעסקים. רְאו את השיטה, שבאמצעותה הוּצאה ידית המנעול בקלות, כמו צנון הנעקר במזג-אוויר טחוּב (לח). רק בידו מצויים המכשירים המסוגלים לבצע זאת […] כן, אני משער, שאנחנו מחפשים את מר ואלנטיין.” […].

יום אחד הזדמן ג’ימי לעיר קטנה, פגש שם באקראי באֲנַבֵּל אָדַמְס, בִּתו של מנהל הבנק המקומי, והתאהב בה. ברצונו הָעַז לרכוש את לִיבּה, הוא נשאר להתגורר באותה העיר והציג את עצמו בשם בדוי – ראלף סְפֶּנְסֶר. בשם זה פתח חנות נעליים והצליח להכיר את אנבל.

כתום שנה, היה מצבו של מר ראלף סְפֶּנְסֶר כדלקמן: הוא רכש את יראת הכבוד של הקהילה, חנותו שגשגה, וארוסתו, אֲנַבֶּל, עמדה להינשא לו כעבור שבועיים. מר אָדַמְס, הבנקאי השקדן הטיפוסי לערי השדה, העריך את ספנסר. אנבל התגאתה בו, כשם שאהבתהו. הוא התארח בבית משפחת אדמס, ובבית אחותה הנשואה של אנבל, כאילו היה בן משפחה מימים ימימה.

ג’ימי-ראלף כתב מכתב לאחד מחבריו הוותיקים ובישר לו שהחליט לבחור בדרך הישר ושהוא רוצה למסור לו את הכלים ששימשו אותו פעם, לפריצת כספות. ביום שבו עמד למסור את הכלים, הלך לפני כן לבנק עם משפחתה של אֲנַבֵּל כדי לראות את הכספת החדשה שבה התגאה אביה, מר אדמס מנהל הבנק. בידיו הייתה המזוודה, ובה כלי הפריצה שעמד למסור. בבני המשפחה הנוכחים היו גם אחותה של אנבל ושתי בנותיה הקטנות אָגָתָה ומֵיי. מר אדמס הציג להם בגאווה את הכספת החדשה והראה להם כיצד היא פועלת. אל הבנק הגיע גם הבלש בּן פרייס שעלה על עקבותיו של ג’ימי-ראלף ותִכנן לתפוס אותו. הוא עמד בחוץ והתבונן במה שהתרחש בתוך הבנק.

לפתע, נשמעה צווחה מפי אחת הנשים, ומהומה גדולה פרצה במקום. בעת שכל המבוגרים עסקו בענייניהם, הכניסה מיי, הילדה בת התשע, תוך כדי משחק, את אָגָתָה (בת החמש) לתוך הקופה ונעלה בעדה את הדלת. היא הבריגה את המוטות וסובבה את ידית המערכת, בּחַקּוֹתָהּ את פעולתו הקודמת של מר אדמס. הבנקאי הקשיש הזדרז לתפוס את הידית, ומשך בה שעה קלה. “הדלת אינה יכולה להיפתח!” נאנק. “השעון לא כּוּוַּן והמערכת לא סוּדרה“.

אִמה של אגתה צווחה כאחוזת טירוף.

“ששש…” אמר מר אדמס, מרים את ידו הרועדת. “שִתקו כולם לרגע. אגתה!” קרא בקול רם, ככל שיכול. “הקשיבי לי”. בדממה הקצרה שהשׂתררה לאחר מכן, יכלו כולם לשמוע את צליל קולה הרחוק של הפעוטה, שהחלה לצעוק בפראות, מחמת הפחד האיום שתקפהּ בתוך הקופה האפֵלה. “ילדתי היקרה!” יללה האם. “היא תמות מפחד! פיתחו את הדלת! או, שיברו אותה! אתם גברים, האינכם יכולים לעשות מאומה?”

“האדם הקרוב ביותר, המסוגל לפתוח את הקופה, נמצא בליטֶל-רוֹק (עיר אחרת)”, אמר מר אדמס בקול רועד.

“אלוהים אדירים! ספנסר, מה נעשה? הפעוטה הזאת – היא לא תחזיק מעמד זמן רב בפנים. אין שם די אוויר. ומלבד זאת, היא תקבל הלם מחמת הפחד בלבד“.

אִמה של אגתה, עתה מבוהלת עד אימה, הלמה על דלת הקופה בידיה. בתוך המבוכה הכללית, הציע מישהו להשתמש בדינמיט. אנבל פנתה אל ג’ימי כשעיניה הגדולות מלאות אימה. אך עדיין אין בהם ייאוש […].

“אינך יכול לעשות משהו, ראלף? נסֵה בבקשה!”

הוא הסתכל בה, וחיוך רך ומוזר ריחף על שפתיו ובעיניו המפוכחות […] [ג’ימי] הסיר את מעילו, והפשיל את שרוולי כּוּתנתו. באותה פעולה נָמוֹג ראלף ספנסר וג’ימי ואלנטיין תפס את מקומו.

“התרחקו מהדלת, כולכם”, פקד קצרות.

הוא הניח את מזוודתו על השולחן, ופתחה לרווחה. מאותו רגע ואילך, כאילו לא הבחין כלל בנוכחותו של איש מהצופים. הוא הניח, בזריזות ובקפדנות, את מכשיריו המוזרים והמבריקים, תוך כדי שריקה חרישית, כשם שנהג לעשות תמיד במלאכתו.

האחרים התבוננו בו, כאחוזים בחבלי קסם, שקטים וחסרי תנועה. כעבור רגע, חדר מקדחו של ג’ימי, בקלות רבה, אל תוך דלת הפלדה. מקץ עשר דקות, שיא המהירות בקריירה שלו כפורץ, השליך לאחוריו את המנעולים והמקדחים ופתח את הדלת.

אגתה – בעילפון כמעט, אך בריאה ושלמה – נאספה בזרועות אמה.

ג’ימי ואלנטיין לבש את מעילו, חלף ליד הסבכה (המחיצה) ופסע אל הדלת החיצונית. בצאתו, נדמה לו כי שמע קול רחוק, קול שהיה מוכר לו משכבר הימים: “ראלף!” אך הוא לא נעצר אף לרגע. בפתח עמד בדרכו אדם גדל-מידות.

“הלו, בֶּן” אמר ג’ימי, בעודו מחייך את חיוכו המוזר. “סוף סוף תפסת אותי, האין זאת? אם כן, בוא נזוז, אין לי מה להפסיד“.

ואז נהג בן פרייס באורח מוזר במקצת.

“חושבני שאתה טועה, מר ספנסר”, אמר. “אינני סבור שאני מכיר אותך. מֶרְכַּבְתְּךָ מחכה לך, לא כן? “ובן פרייס פנה לדרכו, ופסע במורד הרחוב.

אוֹ. הנרי, “החזרה למוטב”, בתוך החיים זה לא מה שאתה חושב, תרגום מאנגלית: מירון אוריאל ואיריס בורוכוב, לדורי, תל אביב 1989, עמ’ 64–69

תגיד סליחה

דפנה עבר-הדני

מָה הֵם חוֹשְׁבִים – אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ

שֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רַע?

מָה הֵם חוֹשְׁבִים – אֲנִי לֹא מִתְבַּיֵּשׁ

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי בְּצָרָה?

בְּחַיַּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר.

הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַרְאוֹת אֶת זֶה בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת.

אֲבָל הֵם דַּוְקָא רוֹצִים מִלִּים,

וְדַוְקָא מִלִּים בְּרוּרוֹת

וְהֵם – אוֹ שֶׁצּוֹעֲקִים עָלַי,

אוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לִי לְשִׂיחָה…

גַּם כֵּן שִׂיחָה!

אָז, אֲנִי קֹדֶם כֹּל מְשַׁקֵּר

וְאוֹמֵר שֶׁזֶּה לֹא אֲנִי, אֶלָּא מִישֶׁהוּ אַחֵר

(וְאָז אֲנִי מַרְגִּישׁ זִיפְת עוֹד יוֹתֵר)

ובַסּוֹף אֲנִי מֻכְרָח לְהַגִּיד: “סְלִיחָה”.

לָמָּה הֵם מַכְרִיחִים אוֹתִי לְהַגִּיד אֶת זֶה, מָה יֵשׁ,

הֵם לֹא מְבִינִים לְבַד, שֶׁגַּם כָּכָה אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ?

לָמָּה הֵם לֹא נוֹתְנִים לִי לְהִצְטַעֵר

וּלְהַרְאוֹת אֶת זֶה לֹא בְּמִלִּים, אֶלָּא בְּאֹפֶן אַחֵר?

אִם יִקַּח אָדָם אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים,

הַאִם יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתָם בְּבַת אַחַת?

אֲבָל כָּל קָנֶה בְּנִפְרָד –

אֲפִלּוּ תִּינוֹק יָכוֹל לִשְׁבֹּר!

על פי מדרש תנחומא, פרשת נִצבים, סימן א

אפשר לקרוא משל של איזופוס שייתכן שהמדרש מבוסס עליו.

סלט

אֶצְלֵנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה

אוֹכְלִים סָלָט כַּהֲלָכָה,

אֲבָל אֲנִי יוֹתֵר מִכָּל

סָלָט אוֹהֵב לִזְלֹל.

אִמָּא מְבִיאָה בַּסַּל

עַגְבָנִיּוֹת,

פִּלְפֵּל,

בָּצָל,

אַבָּא הַיְּרָקוֹת רוֹחֵץ,

מְלָפְפוֹן אֲנִי קוֹצֵץ,

וּבֵינְתַיִם הַסָּלָט

מִסְתַּלֵּט לְאַט-לְאַט.

וְיוֹשְׁבִים כֻּלָּנוּ יַחַד

הַסָּלָט מְלֹא הַצַּלַּחַת,

מַזְלְגוֹת וְסַכִּינִים

מְקַפְּצִים וּמְנַגְּנִים,

בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן –

לִבְרִיאוּת וּלְתֵאָבוֹן.

ע. הלל, הספר הגדול של ע. הלל, עם עובד, תל אביב 1992

להאזנה

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד […].

קהלת ד, ט

אחרי הפסוק הזה מובאים הפסוקים האלה:

כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ
וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפֹּל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. […].
וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ
וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לאֹ בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

קהלת ד, י-יב

חידון קיבוץ גלויות

בפרשה נאמר שבני ישראל יחזרו מהגלות בכל העולם לארץ. ואכן ההבטחה התגשמה, ויהודים מכל העולם חיים היום בישראל, ולכאן הביאו את מנהגיהם הייחודיים.

שחקו משחק ניחוש של מושגים מגוונים מעדות ישראל. חלקו את הכיתה לקבוצות לפי שולחנות או טורים. כתבו על הלוח מושג באותיות מעורבבות, ובכל פעם אחת הקבוצות תנסה לנחש מהו המושג. אם הקבוצה תטעה, הקבוצה השנייה תוכל לנסות לנחש פעם אחת. הקבוצה שתגלה את המילה תזכה בנקודה.

אם שתי הקבוצות לא יצליחו לנחש מהי המילה, אפשר להחזיר את התור לקבוצה הראשונה ולתת לה רמז – למשל האות הפותחת או התחום של המושג.

הצעות למושגים:

שפות

יונלד – לדינו

שיייד – יידיש

מאכלים

אמחולו – מלאווח

לנטטוש – טשולנט

ובהק – קובה

יג’סנפ – ספינג’

טקסים, מנהגים ומועדים

גסדי – סיגד

המונים – מימונה

סנההר – סהרנה

ניהח – חינה

יייטצאר – יארצייט