אין מוצרים בסל הקניות.

מעבר לתשלום
< חזרה

פרשת עקב

מה בפרשה?

  • ברכות לשומרי חוקי התורה – משה מפרט את הברכות שיבורך בהם עם ישראל אם ישמור את הברית עם אלוהים ויקיים את מצוותיו: פריון, פרנסה, בריאות והגנה מהאויבים.
  • לקחי המסע במדבר – משה מזכיר את חטאי העם במדבר ואת מסירותו של ה' לעם ישראל על אף חטאים אלו. הוא גם מזכיר את המטרה להגיע לארץ הטובה ואת חובת העם לשמור את דברי אלוהים.
  • חטאי בני ישראל – משה מזהיר את בני ישראל שלא יחשבו שהם נכנסים לארץ בזכות עצמם ומעשיהם ומזכיר את חטאיהם במדבר – חטא העגל, חטא המרגלים וחטאים אחרים. משה מסביר שהם נכנסים לארץ בזכות הבטחת ה' לאבות.
  • קבלת לוחות שניים והבדלת הלוויים.
  • הסיבות לשמור על הברית עם אלוהים – לבני ישראל כדאי לשמור על הברית עם אלוהים מפני שהוא בחר בהם ובגלל צדיקותו והניסים הגדולים שעשה להם.
  • פרשת "והיה אם שמוע" – תורת הגמול – מעשי בני ישראל לטובה ולרעה משפיעים על האדמה, הגשם והחקלאות בארץ כנען.

משה נושא נאום לפני בני ישראל, ובו בין היתר מנחה אותם כיצד ראוי לנהוג:

 

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ […].

פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ.

וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה.

וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

[…].

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.

דברים ח, יא-יז

מדברים על זה

  • על פי הפסוקים, מה עלול לעורר בבני ישראל גאווה אחרי שייכנסו לארץ?
  • מה הבעיה בכך שבני ישראל יחשבו שאת כל רכושם השיגו בזכות עצמם?
  • כאשר אנחנו מצליחים במשהו – בלימודים, בחוג או במקומות אחרים – מי בדרך כלל שותף בהצלחה זו? (לעיתים אלו כמה אנשים.)
  • כיצד אפשר להביע את העובדה שאנו יודעים שיש שותפים בהצלחה שלנו?

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי אֶלְעָזָר מִבֵּית רַבּוֹ וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מִתְגָּאֶה מְאוֹד מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה.

נִזְדַּמֵּן לוֹ (פגש) אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר.

אָמַר הָאִישׁ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי!

וְלֹא עָנָה לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁלוֹם. בִּמְקוֹם זֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לָאִישׁ: רֵיקָא (טיפש), כַּמָּה מְכֹעָר אַתָּה! שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִים כְּמוֹתְךָ?

אָמַר לוֹ הָאִישׁ: אֵינִי יוֹדֵעַ, לֵךְ וֶאֱמֹר לָאֻמָּן שֶׁעָשָׂה אוֹתִי, לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!

כֵּיוָן שֶׁיָּדַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא וּפָגַע בָּאִישׁ לְלֹא סִבָּה, יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְהִתְכּוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וְאָמַר לָאִישׁ: חָטָאתִי לְךָ, מְחַל לִי, סְלַח לִי!

אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאֻמָּן שֶׁעָשָׂה אוֹתִי וֶאֱמֹר לוֹ: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!

הָיָה מְטַיֵּל רַבִּי שִׁמְעוֹן אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְעִירוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן.

יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרַאת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי, רַבִּי! מוֹרִי, מוֹרִי!

אָמַר לָהֶם הָאִישׁ: לְמִי אַתֶּם קוֹרְאִים "רַבִּי, רַבִּי"?

אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ.

אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל!

אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה?

אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. וְסִפֵּר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר קָרָה בַּדֶּרֶךְ.

אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן מְחַל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא.

אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם אֲנִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָגִיל לַעֲשׂוֹת כָּךְ.

 

מִיָּד נִכְנַס רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי אֶלְעָזָר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלִמֵּד:

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה (צמח גמיש) וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז.

על פי אבות דרבי נתן, נוסח א, פרק מא

מדברים על זה

  • כיצד הרגיש רבי שמעון לאחר שיצא מבית רבו?
  • כיצד השפיעה הרגשתו על היחס שלו לאיש שפגש בדרך?
  • האיש מוכן בסופו של דבר לסלוח לרבי שמעון, אבל מציב תנאי: "שלא יהיה רגיל לעשות כך". לאיזה הרגל הוא מתכוון?
  • מהי התכונה של הקנה, ומהי התכונה של הארז? מתי נהג רבי שמעון כמו ארז, ומתי נהג כמו קנה?
  • למי רבי שמעון מפנה את האִמרה: לעצמו? לאיש שפגש בדרך? לתלמידי בית המדרש? הסבירו.

משימה: המציאו ביטוי המביע את הרעיון של הפתגם המסכם, אך החליפו את הקנה והארז בדימויים אחרים של רכות וקשיות: לעולם יהא אדם רך כ___ ואל יהא קשה כ ____. צרו ב-Canva דף מאויר הממחיש את הביטוי.

לבוגרים

אף כי הגאווה היא מידה שלילית, לעיתים הקצנה למידה ההפוכה מביאה לידי התבטלות עצמית ואפסיות ומונעת מהאדם להאמין ביכולתו. שני הוגים יהודים המליצו על הדרך הנכונה בעיניהם:

 

אמר רבי שמחה בּוּנים לתלמידיו:

כל אחד צריך שיהיו לו שני כיסים ויוכל להשתמש בהם לפי הצורך.

בכיס אחד צריך להיות מונח המאמר "בשבילי נברא העולם"

ובכיס שני "אנוכי עפר ואפר".

שיח שרפי קודש א, מסורה, לודז' תרפ"ח, עמ' 50

 

—–

 

הָעֲנָוָה – הִיא הַמִּדָּה הַמְּמֻצַּעַת הַטּוֹבָה

בֵּין שְׁתֵּי תְּכוּנוֹת קִיצוֹנִיּוֹת:

הַגַּאֲוָה – בַּקָּצֶה הָאֶחָד

וּבֵין שִׁפְלוּת הָרוּחַ – בַּקָּצֶה הָאַחֵר.

רמב"ם, שמונה פרקים, פרק רביעי

 

פירושי מילים

מִידָה מְמֻצַּעַת – תכונה מאוזנת, שנמצאת באמצע

שִׁפְלוּת רוּחַ – ענווה, תחושה שאינך טוב יותר מאחרים

מדברים על זה

  • כיצד רבי שמחה בונים מציע להתמודד עם שתי התכונות הקיצוניות גאווה ושפלות רוח? תנו דוגמה: כיצד בפועל משתמשים בשני "כיסים" אלו.
  • רבי שמחה הוסיף ואמר שיש מי שלפעמים מתבלבלים ומשתמשים בכיס הלא נכון. תנו דוגמה לשימוש בכיס הלא נכון – בחירה בגאווה במקום בשפלות ובחירה בשפלות במקום בגאווה.
  • כיצד רמב"ם מציע להתמודד עם ההתלבטות לבחור גאווה או שפלות רוח? תנו דוגמה למצב שבו אדם יכול להתנהג בשלושה אופנים: גאווה, שפלות רוח ודרך האמצע – ענווה.
  • מה טוב בדרך האמצע? האם לדעתכם דרך האמצע נכונה תמיד? הסבירו.
  • האם לדעתכם הפתרון של רבי שמחה בונים והפתרון של רמב"ם סותרים? הסבירו את תשובתכם.

 

משימה: צרו שני "כיסים" מנייר: על אחד מהם כתבו "בשבילי נברא העולם", ועל אחר "אנוכי עפר ואפר". כתבו על פתקים מקרים שקרו לכם, ובחרו את "הכיס" שלתוכו צריך להכניס כל מקרה – כלומר אם נהגתם בו בגאווה או בהכרת ערך עצמכם.

הַיָּהֳרָה של אִיקָרוֹס

הָיֹה הָיָה פַּעַם אָמָּן גָּדוֹל, דֵּדָלוֹס שְׁמוֹ, וְשֵׁם בְּנוֹ אִיקָרוֹס.

מִינוֹס מֶלֶךְ כְּרֵתִים, אִי קָטָן בַּיָּם הַתִּיכוֹן, כָּעַס מְאוֹד עַל דֵּדָלוֹס וְלָכֵן כָּלָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אִיקָרוֹס בְּמִגְדָּל שֶׁבָּאִי כְּרֵתִים.

הַנַּעַר הַצָּעִיר אִיקָרוֹס יָשַׁב בְּעֶצֶב עַל רִצְפַּת הַמִּגְדָּל, מַאֲמִין שֶׁאֶת כָּל חַיָּיו יִחְיֶה מֵעַתָּה בְּכִלְאוֹ. אַךְ לֹא אִישׁ כְּדֵּדָלוֹס יִכָּנַע, רֹאשׁוֹ הָיָה מָלֵא הַמְצָאוֹת! "אָמְנָם הַמִּגְדָּל סוֹגֵר אוֹתָנוּ סָבִיב, וְגַם אִם נִמָּלֵט, הַיָּם מַקִּיף אֶת הָאִי, וְלֹא נוּכַל לוֹ בְּלִי סְפִינָה. אַךְ הַשָּׁמַיִם – הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים הֵם מִמַּעַל, נוּכַל לְרַחֵף בָּהֶם עַד שֶׁנַּגִּיעַ לַחוֹף!" אָמַר.

וְכֵיצַד יוּכְלוּ לְרַחֵף בַּשָּׁמַיִם? דֵּדָלוֹס הֶחְלִיט לְחַקּוֹת אֶת צוּרָתָן שֶׁל כַּנְפֵי הַצִּפּוֹרִים. אָסַף הוּא אֶת הַנּוֹצוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהַצִּפּוֹרִים הָרַבּוֹת הַמְּרַחֲפוֹת מֵעַל הַמִּגְדָּל, הִדְבִּיק אוֹתָן זוֹ לָזוֹ בְּשַׁעֲוָה וְקָשַׁר בְּחוּט אֶל זְרוֹעוֹתָיו וְאֶל זְרוֹעוֹת בְּנוֹ. אַךְ בְּטֶרֶם קָמוּ לָעוּף וּלְהַמְרִיא מִן הַמִּגְדָּל הִזְהִיר דֵּדָלוֹס אֶת בְּנוֹ הַפָּזִיז: "חָלִילָה לְךָ מִלַּחְשֹׁב כִּי כְּנָפַיִם אֵלּוּ הוֹפְכוֹת אוֹתְךָ לְכֹל יָכוֹל. אִם תַּנְמִיךְ מִדַּי לַמַּיִם, יֵרָטְבוּ הַכְּנָפַיִם וְיֵהָרְסוּ, וְאִם תַּגְבִּיהַּ עוּף, חֹם הַשֶּׁמֶשׁ יָמֵס אֶת הַשַּׁעֲוָה, וְאַתָּה תִּפֹּל הַיְשֵׁר לַיָּם וְתִטְבַּע. אַךְ אִיקָרוֹס לֹא הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי אָבִיו. "אֵין גְּבוּל לִיכוֹלוֹתַי", חָשַׁב, "אֲנִי עוֹמֵד לָעוּף כְּמוֹ צִפּוֹר". וְכָךְ, בָּטוּחַ בְּעַצְמוֹ, קָפַץ מֵהַמִּגְדָּל וְנוֹפֵף בִּכְנָפָיו, וְאָבִיו אַחֲרָיו. וְהִנֵּה הֵם עָפִים! דֵּדָלוֹס קָרָא לִבְנוֹ שֶׁיָּעוּף אַךְ וְרַק בְּעִקְבוֹתָיו: "אַל תַּגְבִּיהַּ עוּף!" שָׁב וְהִזְהִיר, אַךְ אִיקָרוֹס לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ. הוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ: "אֲנִי כֹּל יָכוֹל! יָכוֹל אֲנִי לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּנָם שֶׁל הָאֵלִים, לְהַגִּיעַ עַד אֲלֵיהֶם. אֵין גְּבוּל לִיכוֹלוֹתַי!" וְכָךְ הִגְבִּיהַּ עוּף עוֹד וְעוֹד, מַעְלָה-מַעְלָה, וְלֹא שָׁמַע אֶת צַעֲקוֹת אָבִיו וְלֹא שָׂם לֵב שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵמִסָּה אֶת הַשַּׁעֲוָה שֶׁבִּכְנָפָיו וְלֹא חָשׁ בַּנּוֹצוֹת הַנּוֹשְׁרוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ. וְהִנֵּה פִּתְאוֹם הִתְפָּרְקוּ הַכְּנָפַיִם לְגַמְרֵי, וְאִיקָרוֹס הֵחֵל לִפֹּל מַטָּה, לַיָּם הַגּוֹעֵשׁ שֶׁתַּחְתָּיו – גַּאֲוַת לִבּוֹ הֵבִיאָה עָלָיו אֶת אֲסוֹנוֹ.

המיתולוגיה היוונית

מדברים על זה

  • במה התרברב אִיקָרוֹס? מה קרה לו בשל כך?
  • מה הייתה התוצאה לדעתכם לו איקרוס היה גאה פחות?
  • מה הייתם שואלים את איקרוס או את דדלוס?

 

משימה: הוסיפו לסיפור שורה שתסביר את המסר שלו – מה אפשר ללמוד ממנו באופן כללי על הגאווה וסכנותיה?

בני ישראל עומדים לחצות את הירדן לארץ כנען. משה נושא לפניהם נאום שעוסק גם באופיים והתנהגותם:

 

וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ

כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה.

זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר

לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'.

דברים ט, ו-ז

 

פירושי מילים

קְשֵׁה עֹרֶף – עקשן

הִקְצַפְתָּ – הכעסת

מַמְרִים – מרדניים

מדברים על זה

  • האם אתם זוכרים מתי היו בני ישראל עקשנים ומורדים? (אפשר לחזור לפרשת בשלח, שם התרעמו בני ישראל שלא היה להם אוכל, או לפרשת שלח לך, שם בשל דברי המרגלים לא רצו להיכנס לארץ.)
  • מה לדעתכם גורם לאנשים לנהוג בעקשנות?
  • ספרו על עצמכם: תארו מקרה שבו מישהו הציע לכם דבר מה ואתם התעקשתם ולא רציתם בו. מה היו הסיבות לעקשנות?
  • בפסוק, העקשנות של עם ישראל מתוארת כמידה שלילית. האם יש מצבים שבהם העקשנות היא חיובית? הסבירו מתי לדעתכם ראוי להתעקש ומתי לא ראוי להתעקש.
  • לביטוי "קשה עורף" יש הסברים ופירושים רבים. לפי אחד מהם, כאשר העורף נוקשה, כלומר כשהצוואר תפוס, קשה להפנות את הראש לכיוונים שונים ורואים רק בכיוון אחד. כיצד זה קשור לתכונת העקשנות?

שני תיישים

לה-פונטיין

תרגום: רפאל ספורטה

 

שְׁנֵי תְּיָשִׁים

עַל גֶּשֶׁר צַר

נִפְגְּשׁוּ

עַל הַנָּהָר.

 

הָאֶחָד מֵנִיד זָקָן:

– פַּנֵּה דֶרֶךְ! סוּר מִכָּאן!

הַשֵּׁנִי רוֹגֵז: מֶק-מֶק!

הִסְתַּלֵּק – אוֹ נֵאָבֵק!

 

זֶה מוּל זֶה עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם

לֹא וִתְּרוּ עָרְכוּ קַרְנַיִם.

 

הִתְעַקְּשׁוּ, הִתְכַּתְּשׁוּ,

הִתְנַגְּחוּ, הִתְגּוֹשְׁשׁוּ –

סוֹף סִפּוּר –

נָפְלוּ לַמַּיִם.

 

רפאל ספורטה, ארמון החול: שירים וסיפורים הוצאה לאור תל אביב: ספריית גן-גורים; 2012

 

אפשר לצפות בסרטון המראה מקרה דומה של עקשנות.

מדברים על זה

  • מה הסיבה שכל אחד מהתיישים התבצר בעמדתו ולא פינה את הדרך?
  • הסיפור הוא אלגוריה (משל) להתנהגות של בני אדם. ספרו על מקרים שבהם שני בני אדם מתנגחים במקום לסגת ובסוף מפסידים.
  • מדוע לדעתכם בחר המספר דווקא בתיישים לדמויות בשיר?
  • מדוע לדעתכם החליטו יוצרי הסרטון להוסיף לסיפור חלק עם ארנב ודביבון?

 

משימה: הציגו הצגה של שני התיישים. בסוף ההצגה הוסיפו סוף חלופי למחזה שבו אחד מהם מוותר.

מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי,

אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר, לִהְיוֹת יְהוּדִי, אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.

דָּחַף אוֹתוֹ שַׁמַּאי בַּמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֹ.

בָּא הַנָּכְרִי לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.

אָמַר לוֹ הִלֵּל: "מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר הוּא פֵּרוּשׁ שֶׁל זֶה – לֵךְ לְמַד.

על פי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א

מדברים על זה

  • מיהן הדמויות העיקשות שבסיפור, ועל מה כל אחת מהן מתעקשת?
  • באגדה לא מוסבר מדוע התעקש הנוכרי ללמוד את התורה כשהוא עומד על רגל אחת. הציעו: מה לדעתכם הסיבה להתעקשותו?
  • מה הסיבה לסירובו העיקש של שמאי לא ללמד את הנוכרי?
  • גם הלל לא חשב שאפשר באמת ללמוד את כל התורה כולה כשעומדים על רגל אחת, אך הוא מצא פתרון שסיפק אותו. מה היה הפתרון?
  • ספרו על מקרה שקרה לכם ושבו אחרים התעקשו על משהו שנראה לכם לא הכרחי, והצלחתם למצוא פתרון שסיפק אותם.

מה בין עיקשות לנחישות

"את חייבת לתת לי רעיונות איך לשכנע את ההורים שלי לשלוח אותי לפנימייה", אמרה יובל לאלין. "כבר נתתי להם אלף סיבות, והם כל הזמן האומרים לי שאני סתם עקשנית".

"ואת לא עקשנית?" שאלה אלין בחצי החיוך המוכר שלה. "מי כמוני יודעת כמה את יודעת להתעקש על דבר שהחלטת עליו. זוכרת את התחפושת לפורים? לא הסכמת לוותר על הרעיון שלך לתחפושת של משחקי הכס למרות שידענו שזה יהיה קשה לביצוע".

"זו לא עקשנות, זו נחישות. זה אומר לעמוד על שלי ולא לתת לאחרים לשכנע אותי לוותר על ההחלטות שלי", התלהטה יובל.

אלין חשבה רגע ואז אמרה בהיסוס: "אני לא אומרת שלא חשוב לעמוד על שלך, אבל לפעמים נראה לי שאת מתבצרת בעמדה שלך ובכלל לא פתוחה לבדוק אולי לאחרים יש טענות טובות שישכנעו אותך לשנות את דעתך. מה הסיכוי שבעקבות כישלון התחפושת השנה תסכימי בשנה הבאה להצעה שלי להתחפש לשטן ומלאך?"

"נראה לך?" אמרה יובל, "זה ממש… את יודעת מה? אולי אני אחשוב על זה. וגם על עניין הפנימייה. אבל זה לא אומר שאני לא עומדת על שלי!"

  • האם לדעתכם נחישות היא תכונה חיובית? האם עקשנות היא תכונה חיובית? מה ההבדל בין שתי התכונות האלה?
  • האם קרה לכם ששיניתם את דעתכם בעקבות הסבר של אדם אחר? תארו את התהליך שבסופו שיניתם את דעתכם.
  • האם יובל הקשיבה לדבריה של אלין? מהי ההוכחה לכך?

חידון שבעת המינים

בפרשה נמנים שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח).

הציגו לתלמידים חידון – עליהם לזהות איזה מין משבעת המינים מסתתר בתמונה. חלקו את התלמידים לקבוצות. רשמו את שמות הצמחים על הלוח, הקרינו את החידון, ועברו עם העכבר על חלקים בתמונה. התחילו בפינות, ואם התלמידים לא יזהו אותם, המשיכו למרכז התמונה. תלמיד שיזהה את התמונה ירים יד או דגלון ויאמר את התשובה. תשובה נכונה תזכה את הקבוצה בעשר נקודות, ותשובה שגויה תוריד חמש נקודות.

עקשנות או נחישות?

בפרשה כתוב שבני ישראל הם "קשי עורף", כלומר עקשנים. עקשנות היא התנהגות שבה אדם דבק בדעתו בלי סיבה ובלי להקשיב לאחר (בדרך כלל העקשנות נחשבת תכונה שלילית).

הצד החיובי של אותה תכונה הוא נחישות, כלומר התנהגות של התמדה ונמרצות, מתוך רצון להשיג משהו ולא לוותר עליו על אף המכשולים.

ההבחנה בין עקשנות ובין נחישות תלויה גם בנושא הוויכוח וגם באופי של השיח: אם הנושא חשוב בעינינו והצדדים קשובים ופתוחים, נקרא לזה נחישות. לעומת זאת אם שני הצדדים (או אחד מהם) אינם מקשיבים זה לזה ואינם פתוחים לאפשרות שהם טועים, וגם נושא הדיון זניח, נקרא לזה עקשנות.

עבדו בקבוצות של שניים או שלושה תלמידים. כל ילד יספר בקבוצה על ויכוח שבו השתתף או שהיה עד אליו לאחרונה (בבית, בכיתה וכדומה). המספר יסביר אם לדעתו מדובר בעקשנות או בנחישות, ואחרים ישמעו ויחליטו אם הם מסכימים איתו.

אתר פרשת השבוע הופק בתמיכתם הנדיבה של הלמוט ואווה ווליש, הלנדייל, פלורידה

היי! רוצה לקבל בכל יום ראשון פעילויות לקראת פרשת השבוע הקרובה?

בכל שבוע אנחנו שולחים למחנכים כמוך רעיונות חדשים ומגוונים שיהפכו את פרשת השבוע למשהו שהתלמידים ממש יחכו לו!

*מי שלא מעוניין לקבל תזכורת נעימה לתכנים מדי שבוע – זה גם בסדר, פשוט לחצו על האיקס בצד שמאל למעלה.

כך מונגשות 4,000 שנות תרבות יהודית בלחיצת כפתור !

דורות — כלי פדגוגי חדשני המציג את הסיפור היהודי לאורך זמן ובמרחב, באופן אינטראקטיבי ומזמין ללמידה. המערכת כוללת עוזרת AI ונבחרה להטמעה בתוכניות משרד החינוך.