החכמים לימדו שעלינו לבחון קודם את עצמנו – באיזו מידה אנחנו פועלים בצדק – ורק אחר כך לצפות להתנהגות דומה אצל הזולת.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן נָטוּעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וַעֲנָפָיו נוֹטִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים [דרך ציבורית].
וְהָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה אַף לוֹ אִילָן נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
הָיוּ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים סוֹבְלִים מֵעַנְפֵי הָאִילָן, וְדָרְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקְצֹץ אוֹתוֹ.
בָּא הָאִישׁ לְדִין לִפְנֵי רַבִּי יַנַּאי, לָדַעַת הַאִם אָכֵן חַיָּב לִקְצֹץ כְּפִי שֶׁהֵם דּוֹרְשִׁים.
אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי: לֵךְ הַיּוֹם לְבֵיתְךָ וּבוֹא לְמָחָר לְמִשְׁפָּט.
בַּלַּיְלָה שָׁלַח רַבִּי יַנַּאי אֶת פּוֹעֲלָיו וְקָצַץ אֶת עַנְפֵי הָאִילָן שֶׁלּוֹ.
לְמָחָר שׁוּב בָּא אוֹתוֹ הָאִישׁ לְדִין לִפְנֵי רַבִּי יַנַּאי.
אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי: לֵךְ קְצֹץ אֶת הָאִילָן שֶׁלְּךָ.
אָמַר לוֹ הָאִישׁ: וַהֲרֵי אִילָן שֶׁלְּךָ נוֹטֶה גַּם הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים!
אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי: צֵא וּרְאֵה. אִם קָצַצְתִּי אֶת שֶׁלִּי קְצֹץ אֶת שֶׁלְּךָ, וְאִם לָאו אַל תָּקֹץ.
מִתְּחִלָּה מָה חָשַׁב רַבִּי יַנַּאי וְלָכֵן לֹא קָצַץ מִלְּכַתְּחִלָּה אֶת הָאִילָן שֶׁלּוֹ, וּלְבַסּוֹף מָה חָשַׁב שֶׁכֵּן שָׁלַח לִקְצֹץ אוֹתוֹ?
מִתְּחִלָּה חָשַׁב: נוֹחַ לָהֶם לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁעַנְפֵי הָאִילָן נוֹטִים לַדֶּרֶךְ, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ;
כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהָאִילָן מַפְרִיעַ לָהֶם, שָׁלַח וְקָצַץ גַּם אֶת שֶׁלּוֹ, בִּגְלַל מָה שֶׁאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: “קְשֹׁט [קשט, יַפֵּה את עצמך, התנהג כראוי] עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים”.
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס, עמודים א-ב