פרשת תולדות

המדרש שלפניכם מתבסס על הפסוק “לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ” (ויקרא יט, יח) ומסביר את ההבדלים בין נקמה לנטירה.

אֵיזוֹ הִיא נְקִימָה וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה?
נְקִימָה – אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ. אָמַר לוֹ: לָאו.
לְמָחָר אָמַר לוֹ הוּא: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ.
אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי אַתָּה.

זוֹ הִיא נְקִימָה.

וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה?
אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ.
אָמַר לוֹ: לֹא!
לְמָחָר אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ.
אָמַר לוֹ: הֲרֵי לְךָ, אֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי.

זוֹ הִיא נְטִירָה.

 תלמוד בבלי, מסכת יומא, עמוד כג, דף א

פירושי מילים

נְטִירָה – שמירת הכעס בלב

הַשְׁאִילֵנִי – השאל לי, תן לי לזמן מה ואחזיר לך

מַגָּלְךָ – המגל (כלי הקוצר חיטה) שלך

לָאו – לא

קַרְדֻּמְּךָ – הקרדום (הגרזן) שלך

אִם אֵיזֶה יֶלֶד

נוֹתֵן לִי מַכָּה וּבוֹרֵחַ,

אֲנִי מְתַכְנֵן עָלָיו כָּאֵלֶּה נְקָמוֹת,

שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַזָּל שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵחַ.

יהודה אטלס, גם הילד הזה הוא אני, כתר, ירושלים 1979

רובין הוד הוא גיבור סיפורי עם אנגליים מהמאה ה-12 והלאה. בגרסאות מאוחרות הוא היה אציל שנושל מאדמתו והפך לפורע חוק החי ביער שֶׁרְווּד. ביער הוא אסף סביבו אנשים שנמלטו מעול המיסים הכבד שהוטל עליהם. איתם הוא שדד את העשירים ונלחם בשריף ובראשי הכנסייה. את הכסף ששדד הוא השיב לעניים, ועל כן עד היום הוא נחשב לוחם צדק. החוקרים נחלקים בשאלה אם הוא היה אדם אמיתי או דמות שדמיינו אנשי ימי הביניים שלוחם כמוהו יושיע אותם.

בקטע מתוך הסרט “רובין הוד” (דיסני, 1973) רובין הוד וג’ון הקטן דנים בשאלה אם המעשים שלהם הופכים אותם ל”טובים או לרעים”, שכן הם אומנם שודדים, אך גם דואגים לעניים.

אפשר גם לצפות בגרסה מקוצרת ומצוירת של סיפורו של רובין הוד.

אוריה ואלה יושבות זו ליד זו בכיתה. הן חברות טובות, אבל שונות מאוד זו מזו. אוריה אוהבת להגיע לבית הספר. היא יושבת במקומה ומקשיבה למורה בריכוז בלי להפריע. לעומתה אלה מעדיפה לשחק כדורסל בחצר ולא להיכנס לשיעורים. השיעור היחיד שהיא משתתפת בו תמיד הוא השיעור של נבחרת הכדורסל שבה היא חברה ושבה היא מצטיינת. כשהיא יושבת בכיתה, רגליה זזות מצד לצד בחוסר סבלנות, ולעיתים קרובות היא מפריעה. אוריה יודעת שגם אלה תלמידה טובה ונבונה, אלא שפשוט קשה לה ללמוד בכיתה. יום אחד אמרה המורה של אוריה ואלה לאלה שעליה להפסיק להפריע בכיתה. היא אפילו אמרה לה שאם תפריע עוד פעם אחת, היא לא תוכל להמשיך לשחק בנבחרת הכדורסל. מאז אלה מאוד מתאמצת לא להפריע. אבל פעם אחת, כשהמורה הפנתה את גבה לכיתה, אלה בטעות זמזמה בקול שיר שהתנגן בראשה. הילדים צחקו וכמה מהם אפילו הצטרפו לשירה. המורה הסתובבה אל הכיתה והביטה לכיוון שממנו נשמעה המנגינה. היא שאלה את אוריה ואלה מי מהן זמזמה. אלה שתקה, ואוריה התלבטה – היא תוכל להגיד שהיא עשתה זאת, אבל זה יהיה שקר. אם לא תגיד דבר, המורה תניח בוודאי שזו הייתה אלה ותעניש אותה. והרי אלה השתדלה מאוד בזמן האחרון להתרכז בשיעורים ואפילו התחילה להצליח בכמה מהמקצועות, וזה מילא אותה בשמחה. אוריה לא ידעה מה לעשות.

מילים תאומות זהות 

“וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ” (בראשית כה, כד).
בפרשה מסופר על לידתם של עשו ויעקב שהיו תאומים אך כלל לא זהים: לאחד שיער אדמוני והוא עובד בשדה ועוסק בציד, והאחר יושב אוהלים.
הקרינו לתלמידים שקופית, ובה הגדרות לצמדי מילים “תאומות”: הכתיב שלהן זהה, אך המשמעות שלהן שונה לגמרי. על התלמידים למצוא את המילה המשותפת.