אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
מאגר מאמרים

חשיבה פלורליסטית כעמדה וכיכולת – נורית נוביס

עד כמה ניתן לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
מאת:נורית נוביס־דויטש 

א. מבוא
מה מקומו של הפלורליזם בחברה הישראלית?

במדינת ישראל דרים בכפיפה אחת בני דתות, תרבויות ועדות רבות, מצב המוביל לשאלה החשובה, כיצד ניתן ורצוי לחיות ביחד. ישראל היא גם מדינה המאמצת דפוסי חשיבה אינטלקטואלים מערביים של תחילת המאה ה־21, ובינהם הפרדיגמה הרב־תרבותית המתאפיינת בהתרחקות מתפיסות עולם כוללניות ובמעבר להכרה בריבוי תפיסות וערכים. שני נתונים אלו מציבים את החברה הישראלית בעמדת מוצא נוחה לאימוצה של חשיבה פלורליסטית, ואכן, בשנים האחרונות נשמעות קריאות ל”חינוך לפלורליזם ורב תרבותיות” מכיוונם של הוגים, אנשי חינוך, פוליטיקאים וחוקרים.

אולם עד כמה ריאלי לשאוף לחברה של אנשים פלורליסטים? האמנם מסוגלים רוב בני האדם ליישם חשיבה המכונה “פלורליסטית”? יתר על כן, האם הם מעונינים בה? באופן לא מפתיע, שאלות כאלו ממעטות לעלות אצל נושאי דגל ה”חינוך לפלורליזם”, אולי, כפי שהתריע הסופר ס. יזהר, בשל נטיית המבוגרים להשליך את חולשותיהם על התלמידים שאותם יש “לעצב” ברוח אותם ערכים נעלים שהחברה הבוגרת כושלת במימושם1. אם נרצה “לקשוט עצמינו לפני שנקשוט ילדינו”, ראוי שנתייחס לשאלות אלו קודם שנציע תוכניות חינוכיות בנדון.

כל תשובה לשאלות הללו תהיה תלויה באופן בו נגדיר פלורליזם. בהמשך, נבחן הגדרות שונות לחשיבה פלורליסטית, אולם מהות המושג מתומצתת בהגדרתו הפואטית של איש הרוח ישעיהו ברלין: “[פלורליזם היא] תפיסה שלפיה בני אדם עשויים לשאוף אל תכליות רבות ושונות ועם זאת להיות רציונלים לגמרי, אנושים לגמרי, מסוגלים להבין זה את זה, לגלות סימפטיה זה כלפי זה, להפיק נחת רוח זה מזה”2.

מאמר זה מתמקד בשאלה עד כמה ניתן לצפות לחשיבה פלורליסטית באוכלוסייה, בתנאים הנדרשים על מנת שנוכל לכנות אדם “פלורליסט”, ובקשיים העומדים בפני יישום חשיבה פלורליסטית. נפתח בסדרת הבחנות בין סוגי ‘פלורליזמים’, ובעקבותיהן נציג שתי הגדרות של ה”אדם הפלורליסטי”. לאחר מכן, נבחן ארבעה מימדים של חשיבה פלורליסטית: קוגניציה, אישיות, זהות ועמדות, ונסכם בנסיון להשיב על השאלה שהוצגה בכותרת המאמר.

ב. מושג הפלורליזם: הגדרות והבחנות

פלורליזם הינו מושג רב משמעי. בדיסציפלינות שונות נוכל למצוא הגדרות שונות שלו, וביניהן:
1.מצב שבו חברה מורכבת מקבוצות הנבדלות זו מזו מבחינת המוצא
האתני, הרקע התרבותי, וכד’.
2.מדיניות הדוגלת בשמירת זהותן העצמית של קבוצות כאלו בתוך
חברה ומדינה.
3.תורה בתחום הפילוסופיה שלפיה המציאות מורכבת מיסודות
בלתי תלויים רבים.3
4.הטענה שמצבי התודעה, התפיסה, והעולמות הערכיים של בני אדם בתרבויות
שונות אינם אחידים.

ההגדרה הראשונה היא טענה תיאורית על המציאות החברתית־דמוגרפית, וכדי להבחין בין משמעות זו של המושג להגדרות האחרות, אכנה אותה מעתה ‘פלורליות’. לפי הבחנה זו, החברה הישראלית היא פלורלית (ולראיה, כמות הלאומים, הדתות והעדות המרכיבות אותה), אך אינה בהכרח פלורליסטית.

ההגדרה השניה היא טענה פרסקריפטיבית, הלקוחה מתחום הפילוסופיה הפוליטית, ומתבססת גם על טיעונים סוציולוגים ופילוסופים. הגדרה זו עוסקת בדרישה ל”הכרה” במיעוטים, לאומים וכד’, מתוך הנחה ש”הכרה” היא צורך אנושי חיוני: יש קשר בין הכרה של אחרים באדם או בקבוצת השתייכותו לבין ביטחונו בזהותו העצמית. אי הכרה בקבוצות מסוימות לא רק שמביעה חוסר כבוד אלא גם פוגעת בבני הקבוצה ויוצרת אצלם רגשי נחיתות4.

ההגדרה השלישית לקוחה מתחום הפילוסופיה: פלורליזם הינו תיאוריית אתיקה הטוענת שאין סט ייחודי אחד של ערכים ועקרונות נכונים, אלא יש ריבוי (plurality) של סטים כאלו. פלורליזם ממוקם בין רלטיביזם מוסרי לבין מוניזם. בעוד המוניסט יטען שיש עקרון מוסרי אחד שמכתיב כיצד לנהוג, יתנגד הפלורליסט לקביעה שיש רק עיקרון אחד כזה. מן הקצה השני, הרלטיביסט טוען שאין סיבה אובייקטיבית לכך שדבר נחשב טוב או רע מלבד מה שאנשים בתרבויות מסוימות ובמצבים מסוימים עושים, ואילו הפלורליסט מאמין שיש קריטריון או קריטריונים לשיפוט מערכות ערכים מוסריות, גם אם יותר ממערכת ערכים אחת ניתנת להצדקה.

ההגדרה הרביעית לקוחה מתחום הפסיכולוגיה התרבותית. היא מהווה ‘מקרה פרטי’ וגם גיבוי אמפירי לטענות הפילוסופיות על פלורליזם, בתחום נפש האדם. נקודת המוצא של כל גישה תרבותית בפסיכולוגיה היא השוני בין מערכות ערכים ומוסר בין תרבויות.

ניתן לערוך הבחנות שונות בתוך מושג הפלורליזם. אציע כאן שלוש הבחנות כאלו: סוג, תחום, ודרגת הפלורליזם.

סוג הפלורליזם: חשיבה פלורליסטית מול התנהגות פלורליסטית
ראשית, יש להבחין בין חשיבה פלורליסטית לבין התנהגות פלורליסטית. ברור שלא כל מי שמאמין בפלורליזם כערך גם מיישמו בפועל, ויתכן שמי שאינו דוגל בפלורליזם באופן עקרוני ינהג כלפי אחרים באופן פלורליסטי.

האם יש לצפות ליותר פלורליזם חשיבתי או התנהגותי? מצד אחד, ניתן לשער שבפועל נמצא יותר פלורליזם התנהגותי מאשר קוגניטיבי, משום שהיכולת הקוגניטיבית לקבל ששני דברים שונים הם נכונים במקביל, היא יכולת מורכבת, ואילו על מנת לנהוג באופן פלורליסטי כלפי האחר ניתן להשתמש בסכמות חשיבה פשוטות כגון “גם אם שונים אפשר להסתדר” או “חברות אינה קשורה באמונות”, מבלי להזדקק לשאלה הקוגניטיבית המורכבת, איך יתכן שגם אני צודק וגם הוא צודק. מצד שני, ניתן להעלות טענה הפוכה: קשה יותר לנהוג בשני כיוונים מנוגדים מאשר להחזיק בשתי דעות מנוגדות. כמו כן נוכל לטעון שרמת ההתנהגות מושפעת ממרכיבים נוספים שאינם משפיעים על החשיבה הפלורליסטית, כגון מוטיבציה לפעולה, הרגלי התנהגות, נטיות אישיותיות, מערכת חיזוקים, ועוד.

במאמר זה נדון רק בשאלה, עד כמה ניתן לצפות שאנשים יחשבו באופן פלורליסטי. לחשיבה פלורליסטית מאפיינים קוגניטיבים (שמובילים למה שאכנה “פלורליזם קוגניטיבי”) המאפשרים לאדם להכיר במורכבות המציאות, מאפייני אישיות המאפשרים לו “להשאר” בהכרה כזו ולא להכחישה, ועמדה ערכית המעניקה לו הנמקה ומוטיבציה לאמץ חשיבה פלורליסטית.

תחומי פלורליזם: פלורליזם מוסרי, פלורליזם ערכי, ופלורליזם תרבותי 5.

נוכל למיין חשיבה פלורליסטית לפי תחום התוכן6 שעליו היא מוחלת. לא הרי נכונות לקבל שונות בהעדפותיו הקולינריות של האחר כהרי נכונות לקבל שונות ביחסו לעבדות, למשל. נבחין בין פלורליזם מוסרי ־ ההכרה בקיומן של דעות סותרות על הנורמות הבסיסיות וערכי המוסר לגבי יחסי אדם לחברו7, והאמונה כי ישנה יותר ממערכת מוסרית אחת הניתנת להצדקה ־ לביןפלורליזם ערכי או “פלורליזם של הראוי” ־ הכרה בפלורליזם של ערכים, תפיסת ה”אדם האידאלי” ואורח החיים הראוי (כולל פלורליזם דתי) ־ לבין פלורליזם תרבותי ־ הכרה ב”קיומן של קבוצות אנשים בחברה אחת, שחולקים היסטוריות משותפות ייחודיות, דרכי חיים וזהות משותפת כחברי הקבוצה”8 ותמיכה בקיומן הנבדל. פלורליזם תרבותי במשמעותו הרחבה עשוי לכלול פן ערכי ומוסרי, אך במיון זה כוונתי למרכיב המוסכמות התרבותיות (“זה בסדר שסינים אוכלים במקלות ולא בסכין ומזלג, כמונו”) ולתמיכה פוליטית בריבוי קבוצות אתניות בחברה.9

את התחומים ניתן לסדר במדרג, על פי מידת ההרחבה של התחום שבו מקבלים כלגיטימי את השונות של האחר. טענתי היא, שברוב המקרים אדם לא יהיה פלורליסטי בתחום מסויים, אלא אם כן אימץ גם את סוגי הפלורליזם הקודמים במדרג. לכן, יותר אנשים יאמצו חשיבה פלורליסטית תרבותית מאשר ערכית, ויותר יאמצו פלורליזם ערכי מאשר מוסרי. נימוק אפשרי לכך הינו, שהצורות של ההנחות האחרונות כוללות בתוכן את צורת ההנחות הקודמות, ולהפך אין זה נכון. במובן זה, התחומים משקפים סדר לוגי של פרשנות לחוויה ההולכת ונעשית מורכבת, ככל שהחשיפה למגוון רב תרבותי הולכת וגדלה. גם היכולת הקוגניטיבית־ התפתחותית הנדרשת לשיפוט פלורליסטי היא רבה יותר ככל ש’מתקדמים’ בתחומים. כמו כן, ככל שמתקדמים בתחומים, גוברת המחלוקת הציבורית־ערכית בשאלה, עד כמה ראוי להיות פלורליסטים בתחום זה. מחקר שערכתי10 בנושא אושש השערות אלו בקרב קבוצת ילדים ומתבגרים11.

דרגות של חשיבה פלורליסטית: סובלנות, פלורליזם חזק וחלש ורב תרבותיות

ניתן גם להבחין בין ‘עוצמות’ של חשיבה פלורליסטית. אבי שגיא (98′) מציע מדרג של תפיסות העולם חיוביות המונחות בבסיס קבלת האחר. נפרט את ארבע הדרגות של חשיבה פלורליסטית, תוך ציון הנימוקים השכיחים לכל סוג חשיבה: סובלנות היא עמדה פרדוקסלית הדוחה את העמדה ה”נסבלת” כשקרית, אך מוכנה לסבול אותה ולא לבטלה, בשל ערכי זכות הביטוי של האחר, או מתוך שיקולים תועלתניים. בשפת הפלורליזם, הנימוק ליחס החיובי לאחר הינו pluralism rights based (פלורליזם של זכויות) הטוען, שכבוד לזכויות האחר הוא הבסיס המוסרי לזיהוי הגבולות המקובלים־פוליטית של פלורליזם12. פלורליזם בניגוד לסובלנות, אינו מניח יחס היררכי של אמת ושקר, טוב ורע, בין העמדות השונות בתרבות והוא נחלק לפלורליזם חלש המניח שיש טוב אחד, אך אין בטחון שהוא מצוי כבר בעמדה מסוימת, ופלורליזם חזק, המניח שיש טובים שונים ומגוונים, ושבין ערכים שונים ישנה אינקומנסורביליות ולכן לא ניתן לדרגם באופן היררכי. הנימוק העיקרי לצידוד בפלורליזם מכונה ?elebratory pluralism (פלורליזם מהלל) ־ התזה שחברות מתעשרות מהמימוש של אורחות חיים שונים, המעידים על כוח היצירתיות האנושי ומאפשרים מגוון דרכים לחיים טובים13רב תרבותיות ־ האחרונה במדרג ־ היא תפיסה של זהות הטוענת שזהות היחיד והחברה מתעצבים ע”י דיאלוג. התפיסה מניחה את הדינאמיות של כל זהות נתונה, בניגוד לפלורליזם, בו יש לפרט תפיסת זהות סטאטית. בתחום זה, הדיאלוג הוא ערוץ התקשורת הקביל.

אם נרצה ליצור אינטגרציה בין ההגדרות, נאמר, שהפלורליסט במחשבתו עשוי להחיל חשיבה זו על תחומי תוכן שונים (כגון נורמות או ערכים) ולחשיבתו עשוי להיות גוון שונה בהתבסס על נימוקיו לאימוצה (כגון חשיבה סובלנית או פלורליסטית חזקה).

על מנת לאפשר אופרציונליזציה של השאלה, מיהו האדם הפלורליסטי, אציג הגדרה מינימליסטית של אדם זה והגדרה מקסימליסטית שלו:

ברמה המינימליסטית, האדם הפלורליסט הוא סובלן. אין הוא מתעמק ברציונל הקוגניטיבי של ריבוי טובים אלא דוגל בעמדת שיח הזכויות: גם לאחר מגיעות זכות הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכדומה. במקביל, הוא בהחלט עשוי לשפוט לשלילה ערכים הסותרים את שלו. יחסו לאחר חיובי, ואם הוא נרתע רגשית מאחרות, הרתיעה היא ברמה נשלטת. התחומים בהם מתבטא הפלורליזם שלו הם ה’רכים’ יותר: בעיקר פלורליזם תרבותי, המתמקד בקונבנציות ונורמות. ברמה חברתית נצפה שיתמוך בזכויות האחר ויתנגד לגזענות. ברמה המקסימליסטית, האדם הפלורליסט הוא בראש וראשונה פלורליסט קוגניטיבי. הוא תופס את המציאות כמורכבת, מזהה בה דילמות וסתירות שלא ניתן ליישבן, ומאמין שערכים שונים וסותרים יכולים להיות “טובים” במקביל. הפלורליזם שלו יונק מחשיבה הקרובה יותר לרלטיביזם; נגדירו כ”פלורליסט חזק” או “רב תרבותי”. כאן, היחס חיובי כלפי האחר כולל מרכיב של הערכה ומשיכה לעושר ומגוון תרבותי וערכי. אדם זה אינו מאמין שאמונותיו הן היחידות הנכונות, אם כי הוא עשוי להאמין שלא כל המערכות הערכיות שוות (דהיינו, יש מערכות ערכיות כמו הנאציזם שראוי לשלול). התחומים עליהם הוא מחיל את הפלורליזם שלו יכללו, מלבד התרבותי, גם את הערכי ואולי (אם כי לא בהכרח) את המוסרי. נצפה שיתמוך בחברה פלורליסטית בה יש כבוד ומקום לעולמות תרבותיים וערכיים שונים, ויתנגד להגמוניות־כח סמויות (כמו ההגמוניה המערבית, הגברית וכד’). אדם כזה התמודד עם דילמות הכרוכות בתפיסת עולם פלורליסטית, וליבן את עמדותיו בנושא באופן מודע.

בין הפלורליסט המינימליסט והמקסימליסט יתכנו כמובן מצבי ביניים.

ג. הקשיים הכרוכים באימוץ עמדה הפלורליסטית

את החסמים העומדים בפני חשיבה פלורליסטית נוכל להעלות רק מתוך הבנה של האתגרים שיש לעמוד בהם בדרך לפלורליזם. למרות הפופולאריות הנוכחית שלה, חשיבה פלורליסטית דורשת, למעשה, התמודדות עם דילמות וקשיים, וביניהם:
א. כיצד יתכן ריבוי אמיתות? האם מושג האמת אינו מתנגש עם מושג הריבוי?

ב. מהם הגבולות שיש להציב לפלורליזם ערכי ומוסרי על מנת לאפשר מקסימום מורכבות בתפיסת העולם, מבלי להגיע למצב שבו אין שום משמעות לשיפוט ערכי?

ג. כיצד ניתן להצדיק אמונה בריבוי אמיתות ובמקביל לאמץ באופן אישי אחת מהן כטובה ונכונה? מה היחס בין גיבוש זהות אישית לבין פלורליזם, ואיך מפתחים מחוייבות בעולם פלורליסטי?

ד. האם אני מוכן לשלם את מחיר הקשיים הרגשיים הנובעים מויתור על תפיסת עולם אחת יציבה וחד משמעית?

לגבי הקושי הראשון, במובן מסוים האמונה בפלורליזם קוגניטיבי קשה יותר לתפיסה מאמונה ברלטיביזם: קשה מספיק להשתכנע שאין במציאות “אמת” או “טוב”, אולם האמונה שקיימות במקביל אמיתות שונות, גם כאלו שסותרות זו את זו, ושלמרות זאת הן נכונות, היא אמונה שעומדת בסתירה לתפיסת הלוגיקה הבסיסית שלנו, לפיה לא יתכן “X” ו”לא X” במקביל, כאשר X הוא קביעה עובדתית כלשהי. המעבר מהקביעה הלוגית שלא יתכן ש”השמש קיימת” ו”השמש לא קיימת” בעת ובעונה אחת, לאמונה שהמשפטים “מוסרי לשאת כמה נשים” ו”לא מוסרי לשאת כמה נשים” יכולים להיות נכונים במקביל, הוא מעבר מסובך, במיוחד אם לא מעוניינים לעשות טריביאליזציה של המושג “מוסרי” ולקבעו בתחום הקונבנציות התרבותיות בלבד. האנתרופולוג Shweder מדגים את הקושי הקוגניטיבי בפלורליזם מוסרי:

“Moral pluralism is a very difficult position to defend, and, speaking for the defense, I think it matters a lot precisely how it gets argued…any sustained defense of moral pluralism in criticism of a universalistic formulation like Kohlbergs’ is probably going to have to justify a cognitive pluralism of beliefs, e.g. the Christian acceptance of evil as a universal force coexisting with the Buddhist rejection of evil as a universal source”14.

הבעיה השניה, דילמת הגבולות, מציבה את השאלה, היכן נמתח את הגבול בין נוהגים אתיים שנקבלם כלגיטימיים גם אם הם שונים משלנו, לבין התנהגויות שנפסול לחלוטין. האם ברית מילה לבנות, הפוגע קשות ביכולתה של האשה ליהנות מיחסי מין הוא מנהג שנקבלו במסגרת הפלורליזם? ומה לגבי הנוהג ההינדי של “סאטי”, שרפת אלמנות חיות? האם נהיה פלורליסטים כלפי חברות פוליגמיות? חברות שיש בהם עבדים? ומה באשר לנוהגים ששנויים במחלוקת מוסרית תוך־תרבותית כמו הפלות או המתות חסד? עצם אימוצה של עמדה ‘פלורליסטית’ אינו פוטר מהצורך לקבוע קריטריון או סדרת קריטריונים לנוהגים שנקבלם כמוסריים. פן נוסף של בעיית הגבולות הוא ההתמודדות עם השאלה, כיצד יש להתייחס לקבוצות ופרטים אשר אינם מקבלים את הנחות היסוד של הסובלנות, ואינם פלורליסטים בעצמם.

הדילמה השלישית נוגעת לזהות מגובשת מול פלורליזם. היא נובעת מהקושי באימוץ עמדה אחת שאיתה מזדהים, כלפיה מחוייבים ולאורה פועלים, תוך כדי החזקה במקביל בעמדה שיש יותר מדרך טובה אחת לנהוג. כאשר עומדים מול הריבוי הלגיטימי, עשוי להתגלע קושי בנכונות להתחייב לאידיאולוגיה, אומה, דת, או מערכת ערכים מסוימת אחת. Perry (1970), שערך מחקר מקיף על התמודדותם של תלמידי אוניברסיטה עם החשיפה ליחסיות ולמגוון ערכי, מתאר את בעיית המחוייבות בעולם פלורליסטי כך:

If all I have been taught up to now is open to questions, especially to my question, then my sense of who is responsible shifts radically from outside to me. But I see too that my questions and my answers are likewise open to question. Yet if I am not to spend my life in questions about questions and am to act, choose, decide and live, on what basis am I to do it?15

ורביעית, ישנם מחירים רגשיים משמעותיים להחזקה בתפיסת עולם עמומה ומורכבת. הפסיכולוג החברתי Tetlock (86′, 96′) טוען שככלל, ההכרה בקונפליקט בין ערכי בסיס אינה רצויה לבני אדם ואינה נפוצה, גם משום שהיא מכאיבה מבחינה רגשית, ומביכה מבחינה פוליטית. במידת האפשר, יעדיפו אנשים להתמודד עם קונפליקט בין ערכים בטכניקות פשוטות יותר ופחות מעוררות קונפליקט, כגון הכחשה או עימום. ההשלכות הרגשיות של חשיבה פלורליסטית עשויות לכלול אבדן של תחושת היציבות והבטחון שיש למאמין בדרך נכונה אחת, הצורך המייגע לבחון תדיר כמה פרספקטיבות לכל מצב ולהתחשב בעמדות סותרות, וויתור על אותו חלק מרגיע של תחושת השייכות לקבוצת־הפנים (groups־in), הנובע מפסילת קבוצות החוץ (groups־out).

עתה, נבחן מה עשויים להיות התנאים אשר יאפשרו להתמודד עם קשיים אלו ולהוביל לחשיבה פלורליסטית: שלושת הראשונים הם “קריטריוני יכולת” הבוחנים מי מסוגל לפתח חשיבה פלורליסטית. התנאי הרביעי הוא “קריטריון עמדה”, המהווה תנאי מסוג אחר לאימוץ חשיבה פלורליסטית.

ד. תנאים לחשיבה פלורליסטית 

תנאים קוגניטיביים
כפי שהוצגה החשיבה הפלורליסטית, מרכיב מרכזי בה הוא היכולת לזהות ריבוי פרספקטיבות ולדעת ש”לא כולם חושבים כמוני”. נשער אם כן, כי תנאי הכרחי אחד לחשיבה פלורליסטית יהיה הימצאות בשלב קוגניטיבי המאפשר לקיחת פרספקטיבות של האחר. ברור שאדם שנשאר משום מה בשלב שPiaget כינה השלב האגוצנטרי בהתפתחותו הקוגניטיבית, לא יהיה מסוגל לחשיבה פלורליסטית.

(80′, 74′) Selman, הציג מדרג התפתחותי בעל ארבעה שלבים ביכולת לקיחת פרספקטיבות: בשלב 0 אין הבחנה בין פרספקטיבה עצמית לזו של אחרים (סביב גיל 4). בשלב 1 מתפתחת הבנה שלעצמי ולאחר יכולות להיות פרספקטיבות שונות, אך לא מצליחים לשפוט מה הן תהיינה (סביב גיל 6). בשלב 2, הילד מסוגל לראות את עצמו מנקודת המבט של האחר, ולצפות את התנהגותם של אחרים (גילאי 8־10). בשלב 3, אליו עוברים רוב בני האדם בגיל ההתבגרות, יש יכולת להבין נקודת מבט של צד שלישי ־ תיאורטי או קונקרטי ־ השונה במבטו מהעצמי והאחר. רק חלק קטן מהאוכלוסיה הבוגרת יגיע לשלב 4, בו אפשר לראות מערכות של נקודות מבט כמו החברה, קבוצה מסוימת בה וכדומה, גם ברמה הערכית השונה. (82′) Muuss מדווח על ממצאי מחקרים לגבי הקשר בין חמשת השלבים של סלמן לבין שלבי ההתפתחות הלוגית של Piaget ושלבי השיפוט המוסרי של Kolberg. נראה, שחשיבה פורמלית במושגי 17Piaget הינה תנאי הכרחי להשגת שלב 4 בלקיחת פרספקטיבות, אך ההפך אינו נכון: ישנם אנשים שמפתחים חשיבה פורמלית ובכל זאת אינם מפתחים יכולת זיהוי־פרספקטיבות גבוהה. מהמחקרים גם עולה, כי שלב 4 של סלמן הוא הכרחי בדרך להשגת שיפוט מוסרי פוסט קונבנציונלי (שלבים 5־6 של Kolberg), ומכאן ששלבי לקיחת הפרספקטיבות מהווים שלבי ביניים בין התפתחות האופרציות הלוגיות לבין התפתחות השיפוט המוסרי.

יתכן שעבור הפלורליסט המינימליסט, שהגדרנו, כזכור, כפלורליסט חברתי־תרבותי ולא קוגניטיבי, אפשר להסתפק בכך שיעבור את השלב האגוצנטרי של Piaget ויגיע לשלב 3 לפי Selman, אולם לפלורליסט המקסימליסט (הקוגניטיבי), יש צורך ביכולת לראות פרספקטיבות של מערכות ולא רק של פרטים, כלומר, להגיע לשלב 4 ע”פ Selman. מכאן נובע שיש גם צורך בחשיבה פורמלית 18. שנית, עליו להיות מסוגל לחשיבה קונטקסטואלית: היום טוענים חוקרים שונים, וביניהםKinchoe ואח’ (93′), שקיימת רמת חשיבה אחת מעבר לחשיבה הפורמלית שתיאר Piaget, והיא החשיבה הפוסט פורמלית, המתאפיינת בהיותה חשיבה סוציו־ קוגניטיבית, שיש בה דגש על פרספקטיבות מרובות, הכרה בסתירות שלא ניתנות לפתרון, וקונטקסטואליזציה של ידע. זוהי חשיבה פוסט־מודרנית במובן זה שהיא אינה מקבלת את קיומם של בני אדם מחוץ לתהליכים סוציו־היסטוריים ספציפיים. דומה, כי הגדרה של שלב קוגניטיבי כזה היא תנאי עבור חשיבה פלורליסטית קוגניטיבית מלאה.

אופרציונליזציה נוחה, הכוללת את שלושת המרכיבים הקוגניטיבים שצויינו ־ יכולת לקיחת פרספקטיבות, חשיבה פורמלית, וחשיבה קונטקסטואלית ־ היא המושג שהטביע 19Tetlock : תפיסת מורכבות. Tetlock בנה סולם מורכבות שנע בין 1 ל־ 7, בסולם כזה, אפשר למדוד את מידת המורכבות האינגרטיבית בחשיבתם ובעמדותיהם של אנשים. מורכבות אינטגרטיבית מוגדרת במונחי שני משתנים: האחד הוא דיפרנציאציה ־ היכולת להבחין במגוון אספקטים או מימדים של המצב, והשני הוא אינטגרציה ־ פיתוחם של חיבורים מורכבים בין המאפיינים המובחנים שזוהו בתהליך הדיפרנציאציה. בני אדם הנמצאים בצד הלא־מורכב של הרצף נוטים להישען על חוקים חד־מימדיים נוקשים כאשר הם מפרשים את המציאות, ומגיעים להחלטות כיצד לנהוג על בסיס פרטי מידע בודדים בעלי בולטות גבוהה. בני אדם בקצה המורכב של הרצף נוטים לפרש אירועים במונחים רב־מימדיים ולשלב בהחלטות הפעולה שלהם מגוון נתונים. בסולם המורכבות הקוגניטיבית, ציון 1 משקף דיפרנציאציה נמוכה ואינטגרציה נמוכה וציון 7 משקף רמה גבוהה שלהם.20. טטלוק מצא במחקריו, שחשיבה של שלב 7 היא תהליך קוגניטיבי נדיר להפליא באוכלוסיה. ברוב המדגמים שבדק, מעל 50% מההצהרות שקודדו עבור מורכבות אינטגרטיבית קיבלו את הציון 1 ־ הכחשה מוחלטת של עמימות או קונפליקט. פחות מ־ 10% מהמדגמים המקודדים משקפים ציון של מעל 4 מתוך 7.

(92′) Kuhn מצאה, שכאשר מבוגרים נשאלו אם לדעתם ניתן להשיב בבטחון מלא תשובה אחת על שאלות מורכבות, כמחציתם השיבו שכן. כשנתבקשו הנבדקים להציע תיאוריות חברתיות בהסבר לשאלות שהוצגו להם, היו 50% מהנבדקים משוכנעים כי לא ניתן להפריך את התיאוריה שלהם. רק כ־35% מהמדגם הוגדר כ־ multiplists) מושג משיק לפלורליסטים מבחינה קוגניטיבית).

נתונים אלו מרמזים שפלורליזם קוגניטיבי מלא הוא “מצרך נדיר” בהיותו מבוסס על תנאים שרוב האוכלוסיה אינה מקיימת. כמובן שאין בכך כדי לטעון שמצב זה לא יכול להשתנות בעזרת חינוך מתאים: יתכן שאם נחנך צעירים להתמודדות עם המורכבות האינהרנטית בעולם, הם יפתחו את החשיבה המורכבת הנדרשת לפלורליזם קוגניטיבי. כך מצא Perry בסדרת מחקרי אורך על מאות תלמידי הרווארד בשנות השישים: נבדקיו עברו ראיונות־עומק לאורך ארבע שנות לימודיהם, על מנת לזהות דפוסי התפתחות קוגניטיבית. הנחת היסוד שלו היתה שבאוניברסיטת הרווארד מחנכים לחשיבה פלורליסטית באופן פעיל דרך חשיפה לתלמידים שונים אך בעיקר דרך מרצים שדגלו בהצגת ריבוי פרספקטיבות והצגת ידע כקונטקסטואלי. הדפוס הבולט ביותר היה מעבר מתפיסת עולם חד מימדית ואבסולוטית, לעמדה פלורליסטית. רוב התלמידים הגיעו ללימודים עם תפיסת עולם מוניסטית מסוג “אנחנו־צודקים והאחרים־טועים”, בלימודים נחשפו למגוון תפיסות עולם והגיעו למצב של בלבול ותסכול. כאשר החלו להפנים את שנחשפו אליו, עברו לעמדה רלטיביסטית קיצונית בה אין שום משמעות לערכים (מעטים נשארו בשלב זה ופיתחו עמדה צינית נצלנית). לבסוף פיתחו רוב התלמידים תפיסת עולם פלורליסטית שלמרות היותה קונטקסטואלית ומורכבת, יש בה מקום וחשיבות להתחייבות אישית לעמדה מסויימת. על פי המחקר, תהליך זה אפיין את רוב התלמידים, ומכאן כוחו העצום של חינוך מבוגרים־צעירים לחשיבה מורכבת ופלורליסטית. המחקר מעודד מבחינת האפשרות לקדם פלורליזם קוגניטיבי, אך יש קושי ביכולת ההכללה שלו: לתלמידי הרווארד יש ללא ספק מאפיינים ייחודיים, כגון אינטלגנציה גבוהה, רקע אינטלקטואלי, ומוטיבציה גבוהה, ולכן קשה לראות בהם מדגם מייצג של האוכלוסיה הרחבה.

תנאים רגשיים ־ אישיותיים 
למרות שנראה שסובלנות ופלורליזם קרובים יותר לחשיבה שכלתנית מאשר לרגשית, כי הם דורשים קיומן של מספר נקודות מבט במקביל, בפועל יש לרגשות תפקיד מכריע בפלורליזם: העמדה החיובית־רגשית כלפי האחר, היא המאפשרת לעמוד באי הנוחות שבעמדה הסובלנית21. כל אחד מן התנאים האישיותיים שאציג מבוסס על קושי רגשי נפוץ כלפי חשיבה פלורליסטית, אשר אצל אנשים מסויימים מוכלל והופך לתכונת אישיות, שמונעת חשיבה פלורליסטית.

קושי רגשי אחד בחשיבה פלורליסטית הוא הצורך לשאת עמימות. אדם שאינו מסוגל מבחינה רגשית להתמודד עם כך שאין תשובות מוחלטות, יתקשה מאוד לפתח חשיבה פלורליסטית כלשהי. (’49) Frenkel Brunswik כינתה “חוסר סבילות לעמימות” (ambiguity intolerance) את ה”נטיה להגיע לפתרונות של שחור־לבן ולהגיע לסגירות מוקדמת לגבי אספקטים הערכתיים, לעיתים על חשבון המציאותיות, ולחפש קבלה או דחיה מקיפה, בלתי מותנית ולא־עמומה של בני אדם אחרים”22. לדעתה, מקור התכונה בילדות: ילדים שנעשים חרדים במצבים עמומים לומדים להפחית את החרדה ע”י הימנעות ממצבים מורכבים או עמומים, ותיחומם במושגים מוכרים. (1970) Perry מצא במחקר שהוצג לעיל, שישנו מיעוט קטן של תלמידים שגם לאחר חשיפה חינוכית מתוכננת למסגרות ייחוס מרובות (multiple frames of reference) באוניברסיטת הרווארד, לא הצליח בשום אופן להתמודד רגשית עם העמימות שבתפיסת עולם מורכבת. תלמידים אלו נסוגו לחשיבה נוקשה וחד מימדית, ורובם פרשו מן הלימודים.

קושי רגשי שני בפני חשיבה פלורלסיטית הוא ההאחזות במוכר הנתפס כ”טוב” והחשדנות כלפי השונה. האדם הסמכותני פיתח את החשדנות באחר לכדי תכונת אישיות. סמכותניות, שתוארה לראשונה על ידי Adorno ואח’23 היא מקבץ של עמדות דתיות, שמרניות, לאומיות ו/או חוסר סובלנות, תפקוד רגשי וקוגניטיבי נוקשה ומאפיינים אישיותיים24. לפי אדורנו מדובר באנשים שפיתחו שנאת ילדות מוקדמת לדמויות סמכות (ההורים) אותה לא יכלו לבטא בשום מצב. הם החליפו את השנאה בהערצה ובקונפורמיזם כלפי סמכות, ואת התוקפנות התיקו לקבוצות חלשות בחברה, כגון בני מיעוטים. חלק מהחוקרים טוענים שמדובר במאפיין אידאולוגי (המקושר לימניות פוליטית) ואחרים טוענים שזוהי תכונת אישיות שיכולה להתבטא אצל קיצוניים בכל צד של המפה הפוליטית25. בנושא נערכו מאות מחקרים (כולל מחקרי תיקוף נרחבים בישראל, ראה למשל (Rubinstein ’96) , ונמצא קשר משמעותי בין סמכותניות (המתאפיינת בכניעה לסמכות, תוקפנות סמכותנית וקונבנציונליות) לבין אתנוצנטריות, דעות קדומות, ורתיעה מזרים.

תכונה שלישית שעשויה להוות תנאי לחשיבה פלורליסטית היא אמפתיה. יש מקום לשער שאדם אמפטי כלפי אחרים, יהיה מעוניין יותר להשקיע בהבנת נקודת המבט שלהם, וימשך יותר מבחינה רגשית לאחרים. לעומת זאת, סביר להניח שאדם חסר נטיה אמפטית לחלוטין יתקשה מאוד לפתח חשיבה פלורליסטית.

אם נרצה לשער, עד כמה שכיחה החשיבה הפלורליסטית, נצטרך לבדוק עד כמה שכיחות תכונות כגון חשיבה סמכותנית, סבילות לעמימות והעדר יכולת אמפטית, באוכלוסיה.

תנאים הקשורים בזהות
זהות, אשר התקופה החשובה להתפתחותה היא גיל ההתבגרות, (69′ Erikson) היא התשובה לשאלה: “מי אני?”, באופן הכולל אינטגרציה בין מרכיבי העבר לבין הציפיות מן העתיד, כך שנוצר בסיס יציב לתחושה של המשכיות וייחודיות. זהות כוללת כמה נושאים מרכזיים כתעסוקה, זהות מינית, דתית ותרבותית, וערכים. התוצר של גיבוש הזהות הוא מחויבות קבועה אך גמישה בתחומים אלו, ותחושה סובייקטיבית של נאמנות בסיסית, שורשיות, תחושת בטחון ותחושת מטרה.27

על פי (97′) Head, אחד המרכיבים העיקריים ברכישת זהות הוא מרכיב הלכידות הפנימית מול מרכיב ההבחנה בין האדם לבין האחרים. ניתן לשער, שרק לאחר שהפנים קוהרנטי ויציב, האדם מסוגל להגמיש את גבולות ההתייחסות לחוץ, ולהיות פלורליסט ביחס לתפיסות עולם שונות. Marcia28 טען כי מתבגרים נחלקים לארבעה מסלולים בחיפושיהם אחר זהות. חלקם בעלי זהות דיפוזית (diffused identity): הם אינם מחוייבים לדבר וגם אינם מחפשים את זהותם, אלא חיים ללא כיוון מוגדר, מיום ליום. אחרים מצויים במצב סגירות־מוקדמת (foreclosure): מעולם לא חוו משבר זהות אלא אימצו את זהות הוריהם במלואה, והתחייבו מראש למטרות שנחשבות רצויות־חברתית. יש שנמצאים בשלב המורטוריום: הם מחפשים באופן פעיל אחר זהותם ו”מודדים” זהויות מתחלפות, מתוך תחושת משבריות, ריבוי ביקורתיות ומיעוט מחוייבות. בקבוצה הרביעית נמצאים אלו שהשיגו זהות מגובשת ומחוייבים למטרותיהם וערכיהם. לענייננו, זהות מסוג סגירות־מוקדמת מקושרת למצב שבו האמונות והערכים מגדירים את עצמיות האדם עד כדי כך, שכל גמישות או פתיחות באמונות אלו עלולה לאיים על תחושת הזהות, מה שיוצר נוקשות מחשבתית, חוסר סובלנות וסמכותניות. ברצוני להציע, שלא ניתן להיות פלורליסט של ממש לפני שנוצרת זהות מגובשת (ולכן ילדים יכולים להגיע ל”פרוטו־פלורליזם” לכל היותר), ראשית, מפני שלא יהיה אפשרי להתמודד עם שאלת המחוייבות בעולם פלורליסטי מבלי בסיס פרטיקולרי של זהות. שנית, משום שללא זהות מגובשת קשה מאוד להיות פתוח ומקבל כלפי האחר, שעלול להיתפס כמאיים ביותר. נובע מכך שאצל רוב האנשים נוכל לדבר על פלורליזם בשל רק לאחר גיל ההתבגרות, ולפחות עבור הפלורליסט המקסימליסט נצפה גם שיעבור תהליך של גיבוש הזהות מתוך התמודדות ולא יפתח זהות של סגירות־מוקדמת.

תנאים הקשורים בעמדות: הבחירה בעמדה פלורליסטית
התנאי המובן מאליו לגבי חשיבה פלורליסטית, הקשור בעמדות, הוא שעל האדם הפלורליסט לאמץ השקפת עולם או עמדה ערכית התומכת בפלורליזם. בקבועה זו כוונתי להדגיש, שחשיבה פלורליסטית אינה “יכולת” או תכונה כמו אינטלגנציה או ביישנות שניתן למדוד במנותק מעמדת הנבדק. האדם הפלורליסט הוא בראש וראשונה אדם המאמין בפלורליזם. לדוגמא, סביר שבקרב קבוצות בעלות אידאולוגיות פונדמנטליסטיות נמצא אנשים בעלי חשיבה מורכבת לעילא, אמפתיים, מסוגלים לשאת עמימות ולראות פרספקטיבות של האחר, אך לא פלורליסטים, משום שהם מתנגדים לפלורליזם כתפיסת עולם. לדעתם, יש בעולם מערכת אמת אחת, בה הם מחזיקים, וכל האחרים פשוט טועים. במילים אחרות, על מנת שחשיבה פלורליסטית תצא מן הכח אל הפועל דרושה עמדה פלורליסטית. מעבר לתנאי בסיסי זה, כל שנוכל לומר על קשר בין ערכים ופלורליזם יהיה בגדר זיהוי מתאמים ולא תנאים. למשל, נמצא מתאם חיובי בין רמת ההשכלה לפלורליזם, ומתאם שלילי בין דתיות לפלורליזם, אך לא מדובר בתנאים: לא חסרים אנשים דתיים שהם פלורליסטים, אנשים משכילים שאינם כאלו, וכד’.

על מנת להשיב על השאלה, עד כמה שכיחה חשיבה פלורליסטית באוכלוסיה, יש למדוד אותה, ולזכור שעמדות משתנות בין תרבויות ותקופות, אולם כלים למדידת עמדה פלורליסטית ומחקרים לגבי שכיחותה הם נדירים. נראה, שחוקרים התעניינו הרבה יותר בשכיחותן של גזענות, אפליה וסטריאוטיפיזציה, אולי משום שאלו נתפסות כמסוכנות לחברה. ברוח זו יש מחקרים על רמת הסובלנות הפוליטית באוכלוסיה. לפי ההגדרות שהצגתי, “שייכת” סובלנות פוליטית למאפייני ה”פלורליסט המינימליסט”. מדד נפוץ הוא ה־ (Least Liked Group Measurement (LLGM (Sullivan 1982) , ובו מתבקש כל נבדק להגדיר קבוצה שהוא הכי לא אוהב, ולגביה לענות על נכונותו לגלות כלפיה סובלנות. בארה”ב (Avery et.al. 1997) נמצא פער עצום בין רמת ההצהרות לגבי תמיכה בסובלנות לבין תרגום מעשי של ההצהרות לנכונות להענקת זכויות לבני קבוצות לא אהובות (אצל מתבגרים הפער היה בין 90% בעלי נכונות עקרונית לבין 10% בעלי נכונות מעשית). בישראל (צמח, 1980) נמדדה מידת הסובלנות העקרונית והמעשית כלפי ערבים בקרב מדגם מייצג של 1223 ישראלים. נתגלה כי שיעור הישראלים שיחסם לערבים אזרחי מדינת ישראל הוא שלילי עד כדי גזענות הוא כ־15%. כמו כן נמצא פער בין עמדה עקרונית בדבר הצורך לגלות סובלנות כלפי כל קבוצות המיעוט (90%) לבין נכונות מעשית לסובלנות (40% מוכנים ליישם שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי בישראל; 50% בממוצע מוכנים למגעים חברתיים).

באשר למתאמים, בארה”ב נמצא בעקביות מתאם חזק בין מידת הסובלנות הפוליטית לבין רמת ההשכלה: ככל שיש יותר שנות השכלה כך גבוהה רמת הסובלנות הפוליטית. שני הסברים הם שבלימודים נפגש האדם עם רעיונות שונים משלו, וכן שחינוך מקדם גמישות פסיכולוגית ובטחון עצמי, ומאפשר להתחייב לסובלנות.29 מה באשר לקשר בין עמדה פלורליסטית באוכלוסייה לבין חשיפה רב־תרבותית? מחד, חברה שאינה חשופה לאף תרבות אחרת לא תיאלץ לפתח חשיבה פלורליסטית בין־תרבותית. ואכן, נראה שלא במקרה התפתחה הרב תרבותיות בארה”ב, מדינת המהגרים. מאידך, יש הטוענים, שדווקא החיכוך בתרבויות זרות יוצר אנטגוניזם ומסויגות מפני האחר. צבי לם (2000) מעיר באירוניה: “אילו היה ולו רק קורטוב של אמת במשאלה החסודה [שחשיפה יוצרת פלורליזם] היו היהודים בני האדם המקובלים והאהודים ביותר בעולם…אלא שדווקא באותן הארצות בהן היו היהודים מעורים ומעורבים באוכלוסיות אחרות שם פרחה האנטישמיות במלוא כיעורה”.30 ואכן, נתוני סקר עמדות בארה”ב מעידים ששאלת התמיכה ברב תרבותיות שנויה במחלוקת. (2000) Downey שאל 1474 נבדקים אם לדעתם קבוצות אתניות בארה”ב צריכות “לשמר את תרבותם” או “להשתלב בחברה הרחבה”. 32% תמכו בשימור תרבותי ומולם 38% תמכו בעמדה של “כור ההיתוך”. נמצא אחוז גבוה של תשובות קיצוניות משני הכיוונים, המעידות על קונפליקט חברתי סביב נושא זה.

מחקר מעניין שעשוי ליישב במידה מסויימת בין הטענות הסותרות נערך בארץ על 985 נבדקים ישראלים ופלסטינאים שהשתתפו בסדנאות מפגש בין השנים 85′ ל־89′. נתגלה, שבשנים השקטות יחסית, נטולות קונפליקט ישיר ואלים, תרם המפגש לירידה בשנאה ההדדית, כפי שנמדד בשאלוני “לפני־אחרי”, ובהכרה גבוהה יותר בקיום העם השני. אולם בשנות הקונפליקט והעימות, התחזקה דווקא הזהות הלאומית בקרב הנבדקים, ותחושת הפער בין הקבוצות גדל, דווקא בעקבות המפגשים!31.

לסיכום, נראה שעמדה ערכית של צידוד בפלורליזם מושפעת מאוד מהקשר סביבתי, הכולל חינוך שמקבלים בנושא, חשיפה וחיכוך בין קבוצות אתניות באיזור, אקלים תרבותי, ונורמות חברתיות המקובלות בנושא הפלורליזם.

ה. סיכום

ובכן, עד כמה ריאלי לצפות לפלורליזם באוכלוסיה?
לא נוכל להשיב תשובה ממצה על שאלה כה רחבה במאמר קצר, ולכן אסכם בהצבת כמה “תמרורי דרך” בהתייחסות לשאלה:

תמרור ראשון הוא שאלת היחס בין פלורליזם כ”יכולת” (המתבטא בשלושת התנאים הראשונים: קוגניציה, רגשות וזהות) לבין פלורליזם כ”עמדה” (התנאי הרביעי). והשאלה, עד כמה שני המרכיבים ניתנים לשינוי. הדעות חלוקות בנדון. למשל, הפסיכואנליטיקאי (1998) Volkan טוען שלנטייה האנושית ללאומיות ואתניות יש שורשים פסיכודינאמיים עמוקים, ולאחר תקופת ההתבגרות כמעט בלתי אפשרי לשנות את סגנון החשיבה האתנית של האדם.

גם לדעת (1950) Allport, מבנה האישיות הסמכותני ומבנה האישיות ה”סובלני” הינם מבני אישיות ריגורוזיים שקשה לשנות מגיל צעיר ועד לזקנה: אדם אחד חשדן כלפי שונות ומתקשה לשאת עמימות, והאחר מזהה סביבו גווני אפור ונמשך למגוון ולחידוש. מצד שני, אי אפשר להתעלם ממרכיב העמדה המשמעותי של חשיבה פלורליסטית. ואין להכחיש, שהאקלים הרעיוני של ימינו עבר שינוי עצום. ניסן (99′) טוען שאנשים היום חשים ש”הכל תלוי בנקודת המבט” בתחום המוסר, ומוצא במחקריו עמדה הולכת ונפוצה שניתן לכנותה “רלטיביזם פסיכולוגי מוגבל”, הכוללת מוכנות לערער ואף לכפור בערכים מסוימים ועומדת בבסיס העמדה של פלורליזם ערכי. עמדות כאלה לא היו נפוצות בעבר, והשפעתן על האוכלוסיה רבה.יכולת השתנות המושפעת מחינוך ראינו אצל (1970) Perry במחקריו בהרווארד.

תמרור שני הוא הערכת מצב העמדה הפלורליסטית באוכלוסיה. לא חסרות הערכות סותרות לגבי המצב בישראל של שנות ה־2000. למשל, ניסים קלדרון טוען כי “רבים מאוד מן הישראלים מתנהגים, וחושבים, כמו פלורליסטים בעל כורחם. הם יודעים שהגיוון של החברה הישראלית הוא מציאות קישחת, אבל יש בהם יצר מושרש, וחלום יקר, לחשוב על ישראלי אחד ולא על ישראלים רבים”32 . לעומתו טוען דוד גורביץ’ שניתן לראות בארץ בשנים האחרונות יותר ויותר סימנים לעידן הפוסט־מודרני ועימו לעמדה פלורליסטית. ההתנגדות להומוגניות תרבותית לובשת צביון של חשיבה פוליטית חדשה ונוצרת גרסה ישראלית של ה”דיון באחר” האתני, התרבותי, המיני, של החברה הישראלית, תוך מתן לגיטימציות שונות ואף מנוגדות לשאלה “מהו להיות ישראלי”33.

היות ששאלת השכיחות והאפיונים של העמדה הפלורליסטית תלויה מאוד בחברה לגביה שואלים את השאלה, יש קושי גדול להכליל ממחקרים שנעשו בארצות אחרות, או אפילו ממחקרי עמדות שנעשו בארץ לפני עשרים שנה, על המצב בישראל של היום. יתכן שמידת העמדות הגזעניות והאפליה התרבותית הגלויה בישראל פחתה, אך מכאן ועד לאימוץ השקפת עולם פלורליסטית עוד ארוכה הדרך. בל נשכח, שישנן בישראל תת־חברות, כגון קבוצות בעלות אידיאולוגיה מוניסטית, או חברות מסורתיות־סמכותניות, שאינן מעונינות לאמץ השקפת עולם פלורליסטית. הדרך היחידה לברר את המצב לאשורו הוא לקדם את המחקר בשאלות אלו בישראל. מתווה אפשרי לקידום המחקר יכלול פיתוח ותיקוף כלים המודדים חשיבה, עמדה ונטייה פלורליסטית, מחקרי מתאם הבוחנים את הקשר בין פלורליזם לבין מאפיינים חברתיים ואישיותיים שונים, וכן מחקרים שמטרתם לבחון כיצד ניתן לקדם חשיבה פלרליסטית באוכלוסיות שונות.

התמרור השלישי הוא הדיון בשאלה, עד כמה סביר לצפות לפלורליזם מינימליסטי ומקסימליסטי.

ניסיתי להראות, שרוב בני האדם מסוגלים מבחינה קוגניטיבית ורגשית להגיע לפלורליזם מינימלי. מלבד אנשים שהתפתחותם החברתית נעצרה בשלב מוקדם, שיכולותיהם הקוגניטיביות נמוכות במיוחד, שלא הצליחו לגבש זהות או שהם חסרי כל נטיה אמפתית, אין סיבה שרוב בני האדם לא יאמצו עמדה פלורליסטית בסיסית, הכוללת עמדה חיובית כללית כלפי האחר, סובלנות פוליטית ותרבותית, והתנגדות לאפליה. הסבירות לעמדה כזו תגבר ככל שהאקלים החברתי־תרבותי יכלול את הדמוקרטיה והסובלנות כערכים בסיסיים.

אולם שונה המצב לגבי פלורליזם מקסימלי: נראה, שמעטים הם האנשים אשר חשיבתם מורכבת דיה, יכולתם ללקיחת פרספקטיבות משוכללת דיה, נטייתם האישיותית לשונה ולמגוון חזקה דיה, וזהותם האישית גמישה ועם זאת יציבה דיה, על מנת להוביל לפלורליזם קוגניטיבי וערכי מלא. עם זאת, גם כאן יש תפקיד מכריע לחינוך, שהרי ראינו שהשכלה מובילה לא רק לעמדה פלורליסטית יותר אלא גם לחשיבה מורכבת יותר, והיא ־ החשיבה המורכבת ־ היא המצויה בבסיסו של פלורליזם מלא.

ו. ביבליוגרפיה 

בן זאב, א.: ישר מהלב: רגשות בחיי היום־יום, 1998, זמורה ביתן, תל־אביב.

בר, ח. ובר־גל ד.: לחיות עם הקונפליקט, 1995, מכון ירושלים לחקר ישראל ומכון גוטמן למחקר חברתי שימושי שעל יד האוניברסיטה העברית בירושלים.

ברלין, י.: האנושות ־ בול עץ עיקש, 1995, הוצאת עם עובד, תל אביב.

גורביץ’ ד.: פוסטמודרניזם ־ תרבות וספרות בסוף המאה ה־ 20, 1997, דביר הוצאה לאור, ת”א.

לם, צבי: חינוך רב תרבותי, בין תרבותי האם יש בזה ממש? בתוך: חינוך לתרבות בחברה רב תרבותית, סוגיות בהשתלמויות מורים, 2000, קובץ ט’, ירושלים.

סמינלסקי י.: על חינוך ועל חינוך לערכים, 1975 , ספריית מן המוקד, עם עובד.

ניסן, מ.: ביטויים של רלטיביזם ואינדיבידואליזם בשיפוט מוסרי והשתמעות לחינוך מוסרי. בתוך: ערכים וחינוך לערכים, סוגיות בהשתלמויות מורים, 1999, חוברת ח’, עמ’ 15-33.

פוד, א.: על הקשר בין החרדה והפיצול לבין סובלנות לעמימות, גמישות התפיסה ויעילותה. עבודת סיום לתואר מוסמך, 1992, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

שגיא, א.: על המתחים בין דתיים לחילוניים ־ בין שיח זכויות לשיח זהות בתוך: עין טובה, 1998, עמ’ 408-430.

קלדרון, נ. פלורליסטים בעל כורחם ־ על ריבוי התרבויות של הישראלים. 2000, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

Adorno,T.W., Frenkel Brunswik, E., Levinson, D.J. & Sanford, R.N.: The Authoritarian Personality, 1950, N.Y. Harper.

Allport, G: The Nature of Prejudice, 1954, Addison Wesley publishing co. USA.

Avery, P. Sullivan, J. & Wood, S.: Teaching for tolerance of diverse beliefs, Theory into Practice, 1997, vol. 36, 1, pp. 32-38.

Boyd, D: Dominance concealed through diversity: Implications of inadequate perspectives on cultural pluralism, Harvard Educational Review, 1996, vol. 66 (2).

Chadwick, R. ed.: Encyclopedia of Applied Ethics, 1998, Academic Press: moral relativism, pp. 275-288, pluralism in Education, pp. 531-540.

Downey, D.: Situating social attitutes towards cultural pluralism: between culture wars and contemporary racism, Social Problems 2000 vol. 47 (1) pp. 90-116.

Durheim, K.: The relationship between Tolerance of Ambiguity and Attitudinal Conservatism: A multidimensional analysis, European Journal of Social Psychology, 1998, vol. 28, pp. 731-753.

Gilligan: Moral development in late adolescence and adulthood. In: The Great Justice Debate vol. 4, Paula B. (ed.) pp. 75-102.

Kincheoe, J. & Steinberg S.: A tentative description of post-formal thinking: the critical confrontation with cognitive theory. Harvard Educational Review, vol. 63 (3) 1993, pp. 296-320.

Kuhn. D.: Thinking as argument, Harvard Educational Review, vol. 62 (2) 1992, pp. 155-178.

Laupa, M. & Turiel, E.: Social Domain Theory, in: Kurtinez, W. & Gerwitz, J, (eds.): Moral Development -an Introduction, 1995, Allyn & Bacon, pp. 455-473.

Muuss, R.: Social cognition: Robert Selman’s theory of role taking, Adolescence 1982 vol. 17(2) pp. 499-525.

Nisan, M.: Development of the distinction among the ‘desirable’ morality and personal preference, Social Development, 1996 vol. 5 (3).

Nucci, L: The personal domain, in: Values and Knowledge, Reed, Turiel & Brown (eds.), 1996, Lawrence Erlbaum.

Perry, W. G: Excerpts from “forms of intellectual and ethical development in the college years: a scheme”, 1970. In: Defining Perspectives in Moral Development, Puka, B. (ed.), Garland publishing inc. NY & London, 1994. Pp. 231-248.

Rubinstein, G.: Two people in one land, a validation study of Altemeyer’s Right Wing Authoritarianism scale in the Palestinian and Jewish societies in Israel, Journal of Cross Cultural Psychology, 1996, vol. 27 (2) pp. 216-230.

Selman, R.L. & Byrne D.F.: A structural developmental analysis of levels of role taking in middle childhood, Child Development, 1974, vol. 45 pp. 803-806.

Commentary, Human Development 1991, vol. 34, pp. 353-362.

Education and political tolerance in the US: the mediating role of cognitive sophistication, personality and democratic norms, The Review of Education /Pedagogy/ Cultural Studies 1994 vol. 16 (3-4), pp. 315-324.

Taylor, C., Guttmann A.: Multiculturalism and “the politics of recognition”, 1994, The Princeton University Press.

Tetlock, P. Peterson, R., Lerner, J.: Revising the value Pluralism Model: Incorporating Social content and Context Postulates, in: The Psychology of Values, Seligman (ed.), 1996, Lawrence Erlbaum Associates Publishers pp. 25-51.

Tetlock, P.: A value pluralism model of ideological reasoning, Journal of Personality and Social Psychology, 1986, vol. 50 (4) pp. 819-827.

Tetlock. P. et. al.: Supreme court decision making: Cognitive style as a predictor of Ideological consistency of voting, Journal of Personality and Social Psychology, 1985, vol. 48 (5) pp. 1227-1239.

Volkan, V.: Ethnicity and Nationalism -a Psychoanalytic perspective, Applied Psychology: An International Review, 1998, vol. 47 (1) pp. 45-57.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י