מנהגי החג

מגילת אסתר
הקריאה במגילת אסתר היא המצווה העיקרית הקשורה בפורים: “והכל חייבים בקריאתה -אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה. ואפילו כוהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה” (רמב”ם זמנים, הלכות מגילה).

מגילת אסתר מגוללת את סיפור נצחונם של היהודים על אויביהם שביקשו להשמידם. לסיפור יש מוסר השכל שבבסיסו האמונה באלהים ובעם היהודי, ובצידו נחמה ליהודים וסמל לנצחיות של אומה, שלא ניתן להכחידה.

נהוג לקרוא את המגילה בציבור פעמיים: בערב החג ובבוקרו. בהתאם לכתוב במגילה, בערים מוקפות חומה (ירושלים) החג נחגג בט”ו באדר, ובערים שאינן מוקפות חומה, אליהן הגיעה הבשורה על ביטול הגזירה יום קודם לכן, חוגגים את פורים בי”ד בניסן. עם השנים, השתרשה מסורת “למחות” את שמו של המן, כפי שיש למחות את זכר עמלק (שהמן הוא מזרעו), ונהוג להקים רעש גדול כאשר המילה המן נקראת.

מגילת אסתר בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה המסורתית

משלוח מנות ומתנות לאביונים 
מצווה לשלוח מנות (לפחות 2) לחברים ולשכנים, לזכר היהודים שחגגו את ביטול הגזירה “במשלוח מנות איש לרעהו”. מצווה חשובה נוספת לתת צדקה (“מתנות לאביונים”) כדי שגם דלי העם ישמחו בחג זה.

סעודת פורים 
במחצית יום החג נהוג לערוך סעודת שמחה, לאכול ולשתות לשכרה “עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (עד שלא ניתן להבחין בין המן למרדכי) (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף ז’ ע”ב).