אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
ראש השנה ימים טובים

מנהגי החג והלכותיו

“ובחודש השביעי, יום שבתון יהיה לכם, זכרון תרועה למקרא קודש” (ויקרא כ”ג, כ”ד) ראש השנה הוא היום הראשון של השנה העברית, ושורשיו בתנ”ך. הטקס המרכזי של ראש השנה הוא טקס התקיעה בשופר, שבא לעורר את בני האדם לפשפש במעשיהם, לסכם את השנה החולפת, ולקבל החלטות לקראת השנה החדשה. מנהגי החג והלכותיו

איחולי שנה טובה
המנהג לאחל בחג החל אצל יהודי גרמניה בימה”ב, שהיו מברכים זה את זה ביציאה מבית הכנסת “שתכתבו לשנה טובה”. במאה ה-15 החלו להשתמש בברכה זו גם לאורך חודש אלול. מכתבים והודעות שנכתבים בחודש זה, כוללים לרוב איחולים לקראת השנה החדשה. מתוך זה צמח המנהג לשלוח ברכות שנה חדשה מיוחדות לפני ראש השנה. סליחות
בשבוע שחל בו ראש השנה מתחילים להגיד “סליחות”. המסורת קובעת שצריכים להיות מינימום של ארבע תפילות “סליחות” עוקבות לפני ראש השנה. ה”סליחות” צמחו בתקופת הגאונים, והראשון שהתייחס אליהן הוא הרב האי גאון (מאה 10-11). בתחילה, נאמרו סליחות רק בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אך בתקופה זו, החלו כמה קהילות להתחיל את אמירת הסליחות כבר בראש חודש אלול, מנהג שאימצו יהודים אשכנזים בימי הביניים, ונתמך על ידי רבי יוסף קארו, עורך ה”שולחן ערוך”.

התרת נדרים
ביום שלפני ראש השנה, נהוג בקהילות מסוימות, לבקש מבית דין רבני לשחרר את האדם מנדרים שנדר בשנה הקודמת, שאולי נשכחו או הופרו מבלי משים. היחיד יכול גם למנות כל שלושה אנשים שיהיו, לצורך העניין, בית דין רבני (קיצור שולחן ערוך קכ”ח, ט”ז). המנהג נוסד, כפי הנראה, בישראל, ונזכר לראשונה על ידי השל”ה (מאה 16-17).

הדלקת נרות
חוקי הדלקת הנרות בשבת ישימים גם על נרות החג. הברכה על הנרות היא “ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום טוב”. כאשר הנרות דלוקים, מברכים גם את ברכת “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”.

סימנים
נהוג לקדש על היין ולברך את ברכת “שהחיינו” על פירות העונה. כמו כן, נוהגים לאכול מאכלים סמליים (או בעלי שמות סמליים), ולברך באמצעותם את השנה החדשה: תפוח טבול בדבש- “שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה”. התפוח – סמל לעם ישראל. בתלמוד בבלי אנו לומדים כי הביטוי “כתפוח בעצי היער” כוונתו לעם ישראל. כשם שפרי התפוח צומח על העץ לפני עליו, כך עם ישראל הקדים את ביטוי “נעשה” לביטוי “נשמע”.

ראש של דג– “שנהיה לראש ולא לזנב”
גזר “קרע רוע גזר דיננו”
תמר  “שיתמו אויבינו”
סלק “שיסתלקו אויבינו”
רימון “שירבו זכויותינו כרימון”

שופר
התקיעה בשופר היא המנהג המרכזי של ראש השנה. “יום תרועה יהיה לכם” (במדבר כ”ט, א). נהוג להשתמש בקרן איל מעוקלת, לזכר האיל שנאחז בסבך והועלה לקרבן תחת יצחק. העיקול מסמל את חובתו של האדם לכופף את רצונו לפני אלהים בחרטה (עפ”י מסכת ראש השנה לד, ע”א).

רבי אבהו מקיסריה (מאה 3-4) יזם סדר תקיעות שופר שכולל תקיעות שלמות וסטקטו (שברים), כדי להתגבר על המחלוקות שהיו סביב הקול שאמור להישמע מהשופר. תקיעה בשופר בתנועה ליהדות מתקדמת

תפילות
התפילה המרכזית של שני ימי החג היא תפילת “מוסף”, שחלקיה הם: מלכויות, זכרונות ושופרות. התפילה הידועה “אבינו מלכנו” מיוחסת לרבי עקיבא (מאה 2), שביקש על הגשמים בתפילה זו (עפ”י תענית כ”ה ע”ב).

תשליך
לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של החג, נהוג “להשליך” בנהר זורם את החטאים. ההשראה לטקס זה ולשמו, נלקחה מפסוק בספר מיכה: “הוא ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאותם” (מיכה, ז’, י”ט). את אקט ההשלכה מבצעים בתפילה ובניעור הכיסים. יש אומרים שהמנהג הוא זכר לעקדת יצחק, שם המדרש מספר על השטן המנסה את אברהם בדרך לעקדה והופך עצמו לנהר בדרך להר המוריה. טקס התשליך אומץ בחום על ידי האר”י הקדוש (מאה 16) וקהילת המקובלים.

ראש השנה נקרא גם “יום תרועה”, “יום שבתון” “מקרא קודש”.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י