אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
השבת ימים טובים

אלטרנטיבות – 1

התנועה ליהדות מתקדמת
(עפ”י מצע התנועה ליהדות מתקדמת ואתר האינטרנט של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל)

הדגש של התנועה ליהדות מתקדמת הוא על הענקת משמעות אמת להבחנה בין ימות החולין ויום השבת. באמצעות המנוחה וההימנעות מפעולות חולין מצד אחד ושימת דגש על החוויה הרוחנית, המשפחתית והקהילתית מצד שני, התנועה מקדשת את השבת ומגשימה את ציווי הנביא “וקראת לשבת עונג” (ישעיהו נ”ח, י”ג). “עיצוב אופיה הציבורי של השבת במדינת ישראל, ראוי לו לאזן בין היסוד החברתי של השבת לבין זכויות הפרט וחירויותיו”. ביהדות המתקדמת מדגישים את אופיה החיובי של השבת, כדי שהשבת תהיה באמת יום מיוחד, יום של קדושה והתרוממות רוח, מובדל ממעגל החיים היומיומי באווירה של קדושה, שמחה ועונג. על כן חשובות יותר הן מצוות ה”עשה” של השבת, כפי שהן מצויות במסורת היהודית:

לקדש את השבת
בקידוש ובהבדלה, בתפילה בציבור, בקריאת פרשת השבוע ולימוד המקורות. יום להתענגות רוחנית שאין לה פנאי בדרך כלל בימים אחרים.

לכבד את השבת
חז”ל אמרו “בכסות נקיה”, ופירושה בימינו, שאדם יתלבש חגיגית, ינהג חגיגיות בביתו ובסעודות השבת, ויסיר עיסוקי חולין ממחשבותיו.

לענג את השבת
במאכל ובמשתה. המסורת מציינת את שלוש הסעודות של השבת, להבדיל מיום חול רגיל עם שתי ארוחות בלבד. על אלה ראוי להוסיף לעונג שבת כל דבר הגורם נחת רוח ומרחיב ליבו של אדם.

בית כנסת
בבתי הכנסת של התנועה ליהדות מתקדמת חולקת כל המשפחה את חווית תפילת השבת. הישיבה היא בצוותא, נושאי התפקידים הינם אנשים שנבחרו או הוכשרו לכך – רב/ה, חזן/ית, יו”ר הקהילה וכד’.

כנהוג, מגיעים לבית הכנסת עם כיפה או כיסוי ראש אחר ומתעטפים בטלית, שכן התורה מצווה ללבוש בגד עם ציציות ברבע כנפותיו. (כיום גם לא מעט נשים נוהגות כך – מידה אחת לכולם).

הילדים מצטרפים להוריהם, אך אינם חייבים להישאר לשבת במהלך כל התפילה, ויש באפשרותם לצאת לשחק, מחוץ לאולם התפילה.
עבודה ומנוחה
היהדות המתקדמת רואה את “מנוחת השבת” לאו דווקא בהימנעות ממעשה, אלא בבחירת “עשיה” שהיא היא שמייחדת את היום הזה מימי החול. קיימות כמה אבני בוחן שלפיהן ניתן להחליט אם פעילות מסוימת מתאימה ליום השבת:

האם פעילות זו נעשית לשם עצמה או שהיא אמצעי למטרה? האם פעילות זו נעשית לשם עצמה או שהיא אמצעי למטרה? האם הפעילות הזו מחדירה בשבת תחושת חירות? האם פעילות זו מעוררת תחושה של השתאות לנוכח מעשי הבריאה של האל? האם פעילות זו תורמת לרוח השבת כפי שהיא מתגלמת בטקסי השבת בבית ובבית הכנסת? האם פעילות זו מקרבת אותי לעם היהודי?

פעילות, שבהזדמנות אחרת היא פעילות של פנאי בלבד, הופכת להיות ביטוי של שבת כשהיא נעשית במודע כהשלמה לפעילויות הקודש, שהן חלק מהמסורת היהודית. ניתן ללמוד על כך ממעשיהם של שלושה יהודים, שכל אחד נותן ביטוי שונה למושג ה”מנוחה” ממעשי היום יום.

ההולך
ההולך הוא יהודי שמקדש את היום השביעי בכך שהוא בוחר שלא להשתמש במכוניתו, ו/או לשאת כסף ביום השבת. ההולך נמנע משתי פעילויות הכרחיות, לכאורה, בחיים המודרניים, ומנצל את הזמן של שבת אחר הצהרים, להליכה ברגל, לקריאה, לימוד עם קבוצת ידידים, פיקניק, או כל פעילות ברוח זו. במה נבדלים מעשיו של ההולך ממלאכתו בשאר ימות השבוע? התורה מספקת בסיס הגיוני לשביתה ממלאכה.

היא מצווה על עם ישראל לשמור על השבת כתזכורת לכך ש”ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ… וינח ביום השביעי… ויקדשהו” (שמות כ’, פסוק 10). לאל אין צורך במנוחה ממאמץ גופני, והדבר בא ללמדנו, שהאל שבת מבריאת העולם הפיזי ביום השביעי, וכך שומה עלינו לעשות. ההולך המסתלק משימוש בכליה של הציוויליזציה, מכיר בכך שהעולם אינו יצירה של בני אנוש. בשבת אנו מניחים את העולם הגשמי, כדי לבקש אחר שלמות בעולם הפנימי של האני, החברים והמשפחה. שישה ימים בשבוע אנו מבקשים למשול על העולם, ביום השביעי אנו מנסים למשול באני.

המבקר במוזיאון
המבקר במוזיאון הוא יהודי, שאף הוא נמנע מעסקים בשבת, אבל שלא כמו ההולך, הוא ישתמש בכסף ובמכונית בשבת, אבל יגביל את השימוש בהם לפעילויות המתאימות לדעתו לרוח השבת. הוא לא ייסע למרכז מסחרי לערוך קניות בשבת, אך לעומת זאת ייסע למוזיאון. המבקר במוזיאון יאמר, שעצם השימוש בכסף בשבת אינו מה שעומד על הפרק, אלא אופן השימוש בכסף.

ההליכה אל המוזיאון בשבת, כמוה כיום של נטילת חופש מההכרח. ככל שהוא עסוק בימות השבוע, עונג שבת נעוץ בעבורו בעובדה, שבשבת הוא אינו מגיב ללחץ חובותיו השוטפות. שבת אינה רק יום שבו העסקים אינם כרגיל. שבת היא גם יום שהפנאי אינו רגיל, וכך היא הופכת עבורו למוקדשת לפעילויות שהן מטרות בפני עצמן, ותהיה מורגשת יותר, אם ישותפו בפעילויות בני משפחה או חברים.

הצייר
הן להולך ברגל והן למבקר במוזיאון, הסוגיה המרכזית היא יישוב המתח בין הדברים שאל לו ליהודי לעשות בשבת – מלאכה, לבין הדבר שעליו לעשות- מנוחה. בשביל שניהם ההפוגה היא עניין יסודי, והם נחים בשבת בכך שהם מנסים להפריע כמה שפחות לשיווי משקלו של העולם כפי שהיה בעת ששקעה השמש ביום שישי. הצייר לעומת זאת מפסיק את פעילויות היום יום שלו, ובשבת שוקע בתהליך יצירה חדש. כיצד יוכל הוא לטעון אפוא שהוא שומר שבת?

טענתו שאובה מהציווי על שמירת השבת המופיע בספר דברים. בפסוקים אלה מתארת התורה את השבת כזכר ליציאת מצרים. עבור הצייר, ספר דברים מראה שהדרך הטובה לשמור על השבת, הוא להיזכר ביציאה מעבדות לחירות. שבת היא היום בו אנו מרשים לעצמנו להרגיש בני חורין. ואלו פעילויות משחררות אנשים בני זמננו, שיומם עמוס בפגישות, ראיונות וסידורים? הציור, האמנות, המוסיקה והיצירה, יכולים להיות הקוטב הנגדי לסגנון חיים זה, שכן יש בו התבוננות אחרת לגמרי על החיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י