אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
יום הכיפורים ימים טובים

מנהגי החג

כפרות
לפי המנהג מניפים תרנגול (לזכר) או תרנגולת (לנקבה) מעל לראש שלוש פעמים, ואומרים “זה חליפתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה, ואני איכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום”. ואח”כ שוחטים אותו לאלתר. מקור מנהג זה בבבל. רבים מגדולי ישראל התנגדו למנהג, והרמב”ן אף טען שיש בו משום דרכי האמורי, אבל לא עלה בידם לבטלו.
כפרות- התנועה ליהדות מתקדמת

הדלקת נרות
מדליקים נרות כמו בערב שבת ומברכים “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים”.

סעודה מפסקת
יום הכיפורים הוא יום תענית וצום, החל מרדת החמה ועד צאתה למחרת היום. לקראת התענית הממושכת, נהוג לאכול סעודה מפסקת. בעדות השונות מסורות שונות למיני המזון שמוגשים בארוחה זו.

בגדי לבן
רבים נוהגים ללבוש לבוש לבן, שהוא צבע תכריכי המת, ועל ידי זה לב האדם נשבה ונכנע. נהוג גם להמנע ממנעלי עור, ולנעול נעלי בד.


תפילות

כל נדרי
התפילה מתוארכת לתקופת הגאונים, והשתלבה בקאנון על ידי ר’ מאיר מרוטנברג בשנת 1293 לספירה. ביום הכיפורים אין להחרים יהודי או לאסור עליו להגיע לבית הכנסת. נוכחותו של אותו יהודי בתפילת “כל נדרי”, אף אם נחשב לחוטא גדול, מעידה על רצונו לחזור בתשובה.

נהוג לפתוח את הארון ולהוציא ממנו שני ספרי תורה, אותם מחזיקים שני אנשים הניצבים משני צדדיו של החזן. שלושת הגברים מרכיבים בית דין ומכריזים על הנוסחה שמאפשרת לחוטאים להשתתף עם הקהילה בתפילה: “על דעת המקום, ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”.

הרקע לכתיבת התפילה:
המצב של יהדות גרמניה במאה ה-13 הלך והחמיר עם מסעות הצלב והפרעות שרווחו ביהודים. מצב זה הוביל לתופעה של התנצרות מאונס ולירידה ברמה הדתית ובקיום המצוות. ייתכן שקהילות מסוימות, בנסיון להגן על הדת, החרימו את ה”עבריינים” מן הקהילה ונהגו שלא לקיים תפילות בנוכחות אותם חוטאים. הדבר היווה בעיה אמיתית ביום כיפור, משום המספר הרב של האנוסים שהיו נוכחים בבתי הכנסת, ואי-היכולת לדחות את התפילות, משום שהיה עליהם להתחיל את “כל נדרי” עוד לפני שקיעת החמה. יתרה על כך, היה צורך לקחת בחשבון את הרוח הפייסנית של יום כיפור.

בתפילת “כל נדרי” המתפלל מבטל את כל הנדרים שיידור בשנה הקרובה. עם זאת, אין לתפילה תוקף הלכתי, אין ביטול אמיתי של הנדרים. התפילה מהווה אקט סמלי, שמבטא את התחדשות האדם והיטהרותו מחטאי השנה הקודמת.

וידוי
“ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה”
הוידוי היה מן הפעולות החשובות ביותר שהיה מבצע הכהן הגדול בטקס יום הכיפורים. במהלך תפילות יום כיפור, מתוודים המתפללים עשר פעמים: במנחה שלפני יום כיפור, פעמיים במעריב, בשחרית, במוסף ובמנחה, ופעם נוספת בתפילת “נעילה”.

יזכור
נהוג לקרוא תפילת זכרון למתים ביום האחרון של כל חג. יום כיפור הוא החג החשוב ביותר מבחינה זו, משום שזהו יום שבו מתכפרים החיים, כמו גם המתים, שזקוקים לכפרה.

סדר העבודה
קריאת כל סדר עבודת הקרבנות שנעשתה בבית המקדש היא חלק חשוב בתפילת המוסף של יום כיפור. במהלך תפילה זו, משתטחים החזן וציבור המתפללים שלוש פעמים, כנגד שלושת הווידויים של הכהן הגדול ביום הכיפורים.

קריאת התורה
בתפילת שחרית קוראים את פרק ט”ז בספר ויקרא, במהלך תפילת מנחה קוראים את פרק י”ח בספר ויקרא, שבו נמנים איסורי עריות, אולי כדי להזכיר שהסליחה אינה הבטחה בלתי-מותנית. אחרי כן, קוראים את ספר יונה, שבו מתואר מהלך של אדם הבורח מחובתו המוסרית והאלהית, ושב אליה.

נעילה
במשנה כונתה התפילה האחרונה של יום כיפור “נעילת שערים” (תענית כ”ו ע”א), ובתוספתא קוצר השם ל”נעילה”. בתקופת התלמוד, תפילה זו לא היתה ייחודית ליום כיפור, אלא נאמרה בכל סוף של צום. נהוג שארון הקודש יישאר פתוח לאורך תפילת נעילה, המסתיימת עם אמירת “אבינו מלכנו”. בסוף אותו יום, נחתם גורלו של האדם.

תקיעת שופר
סיומו של יום הכיפורים מצוין על ידי תקיעה בשופר, כנראה כדי להודיע על סיום החג. המקור למנהג זה הוא רב עמרם גאון (מאה 9), ובימי הביניים, נהגו קהילות אשכנזיות לתקוע רק תקיעה אחת (במקום תקיעה, שברים, תרועה).

מעריב והבדלה
לאחר התקיעה בשופר, מתפללים תפילת מעריב ומבדילים בין קודש לחול.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י