אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
נישואין מחזור חיים

גירושין

השתלשלות הסטורית
הגישה התנ”כית מגדירה “לקיחת” אישה על ידי איש כנישואין (עם הסכמתה של האישה “להילקח”). במקרה של פירוק הבית, על הגבר לוותר על לקיחתו. באופן תיאורטי, הסכמת הצד השני אינה נדרשת. אישה לא יכולה ליזום גירושין, משום שהיא לא הייתה זו ש”לקחה” את האיש מלכתחילה. גבר יכול לגרש אישה בניגוד לרצונה, או לסרב לגרשה. אם הוא נעלם, אשתו נחשבת ל”עגונה”, ואסור לה להינשא בשנית. ההגדרות התנ”כיות לנישואין נועדו להגן על האישה בתנאי החברה של אותה עת. נשים לא נהנו מזכויות פוליטיות או כלכליות, ובטחונה של האישה היה תלוי בהגנה של גבר: אביה או בעלה. היות שתנאים כאלו כבר לא מתקיימים במרבית הקהילות המודרניות, נעשו ניסיונות להפחית מנחיתותה של האישה, אך הבסיס-ההגדרה התנ”כית, גם על פי קובעי ההלכה בזרמים שאינם אורתודוכסיים.

תהליך שיפור תנאיה של האישה החל עם שילוב הכתובה במסגרת הנישואין, כגורם מרתיע לגירושין חפוזים. בית הלל ובית שמאי חלוקים בפרשנותם על הפסוק התנ”כי מספר דברים: “…והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר” (דברים כד, א) בית שמאי טוענים שרק התנהגות בלתי מוסרית יכולה להוות “ערוות דבר”, ואילו בית הלל טוענים שגם אי כשירות בניהול משק בית יכול להיחשב סיבה מוצדקת לגירושין. רבי עקיבא מצהיר על כך שהוא מעדיף גירושין על פני נישואין לא מאושרים (גיטין צ, ע”א).

ואף על פי כן, אין דרישה לספק הוכחה מכל סוג שהוא על מנת שהגבר יוכל לגרש את אשתו. תחת זאת נותנת הגמרא רשימה של סיבות המצדיקות את דרישת האישה לגירושין (מאה 2), והרבנים יכולים לממש על פיהם את כוחם החוקי לכפות גירושין. הסיבות שבעטיין יכולה האישה לדרוש גט: פגם פיזי שהתפתח אצל הבעל, תנאים שלא מאפשרים קיום יחסי אישות, מצב שבו הבעל מעורב בעסקים בלתי הגונים, הבל פה, וכן הלאה. במאה השלישית נקבע שהצטרפות של אישה שניה מהווה גם היא עילה לגירושין, כמו גם עקרות של הבעל.

חרם דרבנו גרשום (מאה 11) היווה את התיקון החשוב ביותר לשיפור מעמד האישה, משום הדרישה שהאישה תביע את הסכמתה לגירושין. הרבנים סרבו להופיע במעמד שבו האישה אינה מסכימה לגירושין, וכך לא יכול הגבר לממש את זכותו החוקית. בימי הביניים נוספו גם הכאת נשים והתפרצויות זעם לרשימת הסיבות שמתירות גירושין (“אבן העזר”, קנ”ב, 2).

במאות ה-18- 19 תמה האוטונומיה הקהילתית של היהודים, ובין הסובלים מהמצב החדש היו הנשים, היות שהרבנים כבר לא יכלו לממש את כוחם בכפיית גירושין.

גט 
במקרא מכונה “ספר כריתות” (דברים כ”ד, א), ובגמרא “גט פטורין”. המילה “גט” מורכבת כנראה מערכה הגימטרי – 12- סכום השורות במסמך גירושין מסורתי. בתנ”ך נמנים שלושה שלבים לגירושין: “וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו” (שם). על בסיס זה נקבע כי:
א. גירושין יתקיימו במסמך כתוב
ב. על הבעל להעביר את המסמך לאשתו
ג. על האישה לעזוב את בית בעלה.

המשנה קובעת כי בבסיס הטקסט צריך להיות המשפט “הרי את מותרת לכל הגברים” (גיטין פה ע”א). ייתכן שבמשפט זה בלבד התקיימו גירושין בימים עברו. בעידן התלמודי, כשאנשים עברו ממקום למקום ולא היו מרוכזים במקום אחד, ובעלים שהיו פרודים מנשותיהם נהגו לשלוח את הגט בידי שליחים, היה צורך להבטיח את זהות שני הצדדים כדי שיתקיימו הגירושין. על פי פסק הדין הרבני, מסמך הגירושין צריך לזהות בבירור את הצדדים, את מקום מגוריהם ואת שם הנהר הגובל בעיר. על המסמך להיות מתוארך וחתום בידי שני עדים.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י