אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
נישואין מחזור חיים

אירוסין

“וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה…”(שמות כ”ב, ט”ו) השלב הראשון בנישואין יהודיים. אישה מאורסת הייתה למעשה אישה נשואה אשר נשארה למשך תקופה מסוימת בבית אביה ובמשמרתו, בטרם עברה להתגורר עם בן-זוגה. החתן הביע את רצונו לשאת מישהי לאישה על ידי קיום טקס הקידושין. אישה מאורסת כמוה כ”הקדש”, אסורה לכל האדם. מעמד המאורסת נולד מתוך המצב החברתי בימים עברו.

במפגש בין שתי משפחות נולד השידוך, והזוג הצעיר התארס מיד. ברוב המקרים, הכלה הייתה מאוד צעירה, ונזקקה לזמן כדי להתבגר ולצבור נדוניה. גם החתן היה צריך זמן כדי לבנות בית, לרכוש עצמאות כלכלית ולתכנן את חגיגת החתונה. תקופת אירוסין יכולה להימשך שנים רבות, בהסכמת הצדדים, אך כשהחתן והכלה מכריזים על כוונתם לממש את נישואיהם, על החתונה להתקיים תוך שנים עשר חודשים (בהנחה שתוך פרק הזמן הזה ילמדו הכלות הצעירות להתאפר ויתכוננו לחתונה). אלמנות מאורסות זקוקות רק לחודש מרגע שהודיעו על כוונתן להינשא.

במאה השלישית החלה מגמה של קיצור תקופת האירוסין. רב הונא: נערה מאורסת מעל גיל 12 וחצי יכולה לחכות אך ורק שלושים יום בין האירוסין לחתונה. רב פפא (מאה רביעית) מסכים עם קביעה זו, ומעלה את גיל הנערה לשלוש עשרה וחצי.

בגמרא מוזכרות שלוש דרכים לקניית אישה: כסף, שטר וביאה. הללו אינם תקפים אלא אם מלווים בהצהרתו של החתן “הרי את מקודשת לי בכסף (שטר או ביאה) זה כדת משה וישראל”. ואולם, אקט הביאה לא היה בשימוש רב גם לא בימי המקרא. מרבית הנשים המאורסות היו בתולות עד לשלב השני של הנישואין. ארוסה מכונה במקרא “בתולה מאורשה לאיש” (דברים כב’, כ”ג). שיטת הקנייה בביאה הוצאה מחוץ לחוק היהודי במאה השלישית לספירה (קידושין יב’, ע”ב). אם יש פער של שנה ומעלה בין הקידושין לנישואין, על הגבר מוטל לכלכל את ארוסתו. אירוסין ניתנים לביטול רק על ידי גירושין או מוות.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י