אין מוצרים בעגלת הקניות.

מעבר לתשלום
טקסי התבגרות: בת מצווה, בר מצווה מחזור חיים

אלטרנטיבות

התנועה ליהדות מתקדמת

הטקס
העובדה שאין מסורת עתיקת יומין ומקודשת ביחס לחגיגות בר ובת מצווה דווקא תורמת באופן פרדוקסלי להתפתחותם של טקסים אלה. חסרונו של הטקס המסורתי, המקודש, פותח פתח לאפשרות להתייחס באופן יותר אישי ויצירתי לטקס” (מתוך “מעגל החיים”, אתר האינטרנט של התנועה ליהדות מתקדמת). בתחילת המאה ה-19 התגבשה בקהילות הרפורמיות מסורת לפיה טקס בר המצווה מהווה מעין טקס קבלה אל העם היהודי.

הנערים עברו בחינת בקיאות בעיקרי הדת והאמונה היהודית וקיבלו תעודה המצהירה על השתייכותם לקהילה. טקס זה לא השתרש בקהילות הרפורמיות השונות בגרמניה, אולי משום ששורשיו נוצריים, ובמהלך הזמן נתווספו לו יסודות “יהודיים” יותר המתבטאים בטקסים המסורתיים: עלייה לתורה והצהרה על קבלת עול היהדות. הטקס הוא שיא שמגיעים אליו לאחר תהליך מתמשך של הכנה ולימוד של משמעות המצוות, קריאת התורה וההפטרה, לוח השנה היהודי, סידור התפילה ומנהגי בית הכנסת, והמחויבות המוסרית הנדרשת מכל יהודי כלפי כלל ישראל.

המאורע הוא לא רק אירוע אישי של הבן או הבת, אלא של המשפחה כולה, שנדרשת להשתתף בלימוד ובהכנה, ונוטלת חלק בטקס עצמו: האב וגם האם עולים לתורה, הסבא והסבתא, אחים ואחיות ושאר הקרובים משתתפים בטקס באופן פעיל. דגש רב מושם על קורסי הכנה שאורכם משתנה מקהילה לקהילה: מ-7 מפגשים עד קורסים שנתיים. חלק מהמפגשים הם משפחתיים כדי לאפשר לכל בני המשפחה לחוות תהליך לימוד יחד עם בר/בת מצווה. בקיבוץ יהל הקורס כולו הוא בהשתתפות הורי בני/בנות המצווה.

בטקסי הנחת התפילין, מוזמנות גם בנות לקיים את הטקס, שמתקיים במהלך תפילת שחרית באחד מימי החול. יש המקיימים את הטקס ואת התפילה בכותל או באתרים היסטוריים חשובים.

הקהילה הרפורמית שומרת על טקסי קריאת התורה, הנחת תפילין, דרשה וסעודה, אך בניגוד לזרם האורתודוקסי, הקהילה מעודדת גם בנות לעלות לתורה ולקרוא בה, אף כי התופעה עדיין מצומצמת, יחסית, במדינת ישראל (ראה “בת מצווה”- התנועה ליהדות מתקדמת). (על פי אתר האינטרנט של התנועה ליהדות מתקדמת)

טקס מדור לדור
בקהילות מתקדמות רבות נהוג טקס העברת ספר תורה מדור לדור, כאשר מוציאים אותו מארון הקודש. מזמינים את כל בני משפחתו של בר/בת מצווה לעמוד מול ארון הקודש: החל מסבא רבא וכלה באחים/יות הצעירים/ות. יש הקוראים ממשנה אבות פ”א מ”א: “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים…” ויש נוהג להמשיך בכך עד לימינו. רב או שליח ציבור מעביר ספר תורה מדור לדור עד לבר/בת המצווה. האחים והאחיות הצעירים רק נוכחים, אך עדיין אינם מקבלים את הספר לידם (בזמן העברת ספר תורה הקהל יכול לשיר שירים, כמו על שלושה דברים העולם עומד וכדומה ).

ברכות לבר/בת מצווה
אחרי הדרשה נהוג לברך את בר/בת מצווה, בדרך כלל, אחד ההורים, הרב וחבר קהילה. הברכות לעתים הן ברכות יצירתיות על בסיס ברכות מסורתיות, שירה עברית מודרנית ופרי עטם של המברכים.

ברוך שפטרני 
בדרך כלל אין מברכים את הברכה הזו, מכיוון שאף אחד מטעמיה אינו רלוונטי לחיינו כיום, על פי תפיסת התנועה. רוב חברי התנועה אינם מאמינים בכך שההורים נענשים על חטאיהם של ילדיהם עד גיל מצוות וגם חינוכם אינו חדל בגיל הזה.

ברוך שפטרני בתנועה המסורתית

תוספות יצירתיות
ישנן תוספות יצירתיות רבות בטקסי בר/בת מצווה, אולי מכיוון שהטקס הוא מאוחר ומרכיביו לא נקבעו בצורה מדויקת בהלכה. שירים, קטעי קריאה ורעיונות יצירתיים אחרים –כולם מתקבלים בברכה.

התנועה המסורתית
בתנועה המסורתית מקיימים טקסי בר/בת מצווה לנערים ונערות כאחד מתוך התפיסה ההלכתית השוויונית על פיה נשים, כמו גברים, מקבלות על עצמן את עול המצוות. בני נוער משני המינים משתתפים בקורסי הכנה לבר/בת מצווה ובשיעורי לימוד טעמי המקרא. מרכיבי הטקס עברו בדיקה מחודשת ומעמיקה על ידי הרבנים המסורתיים מתוך ניסיון כן לעמוד על משמעותם של ההלכות והמנהגים, שבסיסם חברתי בדרך כלל. מרבית השינויים נעשים מתוך בדיקה של מעמד הבחורה/האישה בטקס האמור.

ציצית/טלית
מצוות ציצית עליה לומדים מספר דברים ט”ו,ל”ו-מ”א, מכוונת לכלל בני ישראל. טעם המצווה מוזכר כבר בתורה: “וראיתם … וזכרתם את כל מצוות ה’ ועשיתם אותם”. האיסור, או ליתר דיוק, הפטור לנשים ממצווה זו נובע מתפיסתה של מצוות הציצית כמצווה שהזמן גרמה, ולפי הכלל הידוע – נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן. חכמים נחלקו בעניין זה מכיוון שיש עדויות רבות לכך שטלית הייתה פריט לבוש יום-יומי של גברים ונשים כאחד אשר נהגו ללבוש במשך כל היום. כמו כן, הפוסקים המאוחרים יותר נחלקו באשר להיתר לנשים להתעטף בטלית. הפוסקים שהתירו להן להתעטף בטלית היו חלוקים ביחס לאיסור לברך. הרמב”ם, למשל, מתיר לנשים להתעטף בטלית, אך לא לברך, לעומתו הרמ”א (הרב משה איסירליש), הרא”ש (רבי אשר בן יחיאל) והר”ן (רבנו נסים) מתירים אף לברך.

קריאה בתורה
בתוספתא, במסכת מגילה פ”ג ה”יא, מובאות שתי דעות סותרות באשר לקריאת התורה על ידי נשים, אך נוסח הדברים אינו מעיד על מחלוקת:
“והכל עולין למנין שבעה אפי’ אישה אפי’ קטן אין מביאין את האישה לקרות לרבים”.

כבר בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה ישנו ניסיון ליישב את הסתירה באמצעות העריכה:
תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אישה. אבל אמרו חכמים: אישה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור (בבלי, מגילה כ”ג, ע”א).

אם הסיבה לאיסור קריאה בתורה על ידי נשים היא כבוד הציבור, ברור שבקהילות מסוימות בימינו אין פגיעה בכבוד הציבור ואין כל בושה או פגיעה בכבוד הגברים או כל הקהילה, כאשר נשים קוראות בתורה. גם אם כוונת “כבוד הציבור” היא עניין של צניעות, הרי שמושגי הצניעות השתנו במהלך הזמן וקהילות רבות אינן רואות בקריאה בתורה על ידי נשים מעשה שאינו צנוע. כך או אחרת, מושג “כבוד הציבור” הוא מושג חברתי ולא הלכתי, ומושגים חברתיים נוטים להשתנות בעקבות שינויים המתרחשים בחברה.

יש פוסקים הקושרים את האיסור לנשים לקרוא בתורה עם העובדה שהן פטורות מלימוד תורה. עצם ההיקש הוא קשה מכיוון שלימוד תורה כולל גם לימוד של תורה שבכתב וגם לימוד של תורה שבעל פה. וכאשר דנים בקריאת התורה בבית הכנסת מתכוונים אך ורק לתורה שבכתב. יחס הפוסקים לשני הלימודים הללו — לימוד של תורה שבכתב ולימוד של תורה שבעל פה — שונה בהחלט. אפילו לפי המחמירים ביותר, שלא רק פוטרים אלא אוסרים על אישה לימוד תורה, מסכימים שלימוד של תורה שבכתב על ידי אישה אינו מהווה “תפלות” כפי שאמר רבי אליעזר. בנוסף לכך המצוות הללו, למרות שכולן קשורות בתורה, הן שונות במהותן: קריאה שמטרתה להשמיע, ולימוד שמטרתו (לרוב) לפסוק ולהראות.

הנחת תפילין
האיסור לנשים להניח תפילין מבוסס על המשנה במסכת ברכות:

“נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין…” משנה מסכת ברכות פרק ג משנה ג

המשנה אינה נותנת את הדעת לסיבות הפטור, אך התלמוד הבבלי מסביר אותו בכך שמצוות הנחת תפילין היא מצווה שהזמן גרמה, ונשים, בדרך כלל, פטורות מהמצוות הללו. אך לעומת זאת ישנם עדויות במקורות ישראל ובממצאים ארכיאולוגיים על כך שנהגו ללכת עם תפילין במשך כל היום, מכאן נובע שמצוות התפילין אינה שייכת לקטגוריית מצוות שהזמן גרמן. יתרה מכך יש מקורות אחרים המעידים במפורש על כך שנשים היו מניחות תפילין:

“המוצא תפלין מכניסן זוג זוג ר’ יהודה אומ’ שנים שנים אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות ר’ יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות.” תוספתא מסכת עירובין (ליברמן) פרק ח’ הלכה ט”ו

“ומיכל בת שאול היתה נותנת תפילין”. מסכתות קטנות מסכת תפילין פרק א הלכה ג

“מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים”. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צו עמוד א

אפשר לראות שבמשך הדורות היו חכמים/פוסקים שהתירו לנשים להניח תפילין ולעמתם היו כאלו שאסרו על כך. גישה נוספת לביסוס האיסור על נשים להניח תפילין הוצעה על ידי המהר”ם: נשים אינן יודעות לשמור על עצמן בטוהרה/ניקיון. הנימוק הזה מקומם מאוד כי על פיו נתפסת אישה כנחותה מגבר. אף אם נקבל את הנימוק כמו שהוא, הרי כיום נשים וגברים מקפידים על ניקיון גופם באותה מידה.

ברוך שפטרני
בנושא זה עולות שתי שאלות שהתנועה המסורתית מתמודדת עמן: האם מותר לברך את הברכה “ברוך שפטרני” על הבת כשהיא מגיעה לגיל בת מצווה? והאִם האֵם יכולה לברך את הברכה הזו על בנה או בתה?

המנהג לברך “ברוך שפטרני” מבוסס על המדרש המובא בבראשית רבה ס”ג: י’, אך אינו נזכר במשנה ובתלמודים. מנהג זה התקבל בימי הביניים. המחלוקת סביבו הייתה האם יש להזכיר שם ומלכות או לאו. הוויכוח נבע מכך שהברכה אינה תלמודית וחששו לברך ברכה לבטלה. לברכה טעמים אחדים: עד גיל שלוש עשרה נענש האב על חטאיו של בנו, ומגיל בר מצווה הבן נענש על מעשיו; האב אחראי על חינוך בנו לתורה ולמצוות עד גיל בר מצווה. בעקבות הפירוש השני, רוב האחרונים אוסרים לברך את הברכה על הבת, מכיוון שאין חובת האב לחנכה ואין חובת לימוד תורה אצל בנות. יתר על כן את רוב המצוות הבנות מקבלות על עצמן, כאשר הן נישאות ולא כאשר הן קטנות.

לעומת זאת, יש פוסקים הטוענים שחובת האב לחנך את בתו למצוות שהיא חייבת בהן וצריך לברך עליה ברוך שפטרני בלא שם ומלכות (הרב יצחק נסים, הרב עמרם אבורביע, הרב עובדיה יוסף).

אם ברכת “ברוך שפטרני” קשורה לחינוך ילדים, הרי שגם האם חייבת לחנכם, ומשום כך חייבת לברך את הברכה הזו.

הצטרפו לרשימת התפוצה של קרן תל"י