22 במרץ 2018 לבנה מילון

לבנה (ליבי) מילון, מנהלת בית ספר מופת רמות אלון בירושלים, משתפת בדעתה על שירו של ביאליק "לכבוד שבת", ועונה לאמא שחושבת אחרת...

לאחרונה נתקלתי בפוסט שהעלתה אמא לילדה, אליו צירפה את השיר של חיים הנחמן ביאליק "לכבוד שבת" שנלמד בגן הילדים בה ילדה/בתה לומדת. במירקור של "קידוש לבנה" היא מירקרה את המילה "שבת" ובמירקור צהוב עוד כמה מילים, ונחרדה מה"הדתה".
האם העלתה שיר זה לאתר ה"פורום החילוני" והמשיכה, כמו שאני רואה זאת, את מסע ההכפשה נגד היהדות.

האם באמצעות שיר זה מנסים להפוך את מדינתנו למדינה יותר דתית ולאומנית ופחות דמוקרטית וליברלית?

האם בשיר זה שכתב חיים נחמן ביאליק, שהיה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מתרגם, עורך ומו"ל וזכה לתואר "המשורר הלאומי", יש כוונה באמצעות למידתו לעבור תהליך הדתה? להזכירכם – שיר זה נכתב בשנת תרס"ד – 1903. . .

ביאליק הפריד בין אמונות דתיות לבין המשכיות התרבות היהודית. על פי תפיסתו, אין להבין את כל גודל ועומק היצירה והמסורת היהודית רק במונחים דתיים, ויש להמשיכה תוך התאמתה לימינו. ניתן לזהות מספר יסודות במשנתו להמשכיות זו – כינוס של יצירות המופת בארון הספרים היהודי כמקורות ליבה ללימוד של העם כולו; הענקת חשיבות מרכזית לשמירה על ייחודיותה של השבת בייחוד בפרהסיה; המשך חגיגת החגים תוך סגנונם והתאמתם לזמנים החדשים; המשך וחידוש השפה העברית.

אז האם הפורום החילוני לא עשה "שטיפת מוח" לאם עד שלא חשבה רגע על השיח העכשווי שניתן לעשות עם הילדים בני דור זה?
על ההשוואה בין תפקידי ה"אם" כפי שראה זאת חיים נחמן ביאליק לזמננו אנו?

נקודה למחשבה.

לִכְבוֹד שַׁבָּת \ חיים נחמן ביאליק

אִמִּי יָצְאָה אֶל הַשּׁוּק

לִקְנוֹת צָרְכֵי שַּבָּת;

אִמִּי שָּבָה מִן הַשּׁוּק

וְאִתָּה צָרְכֵי שַׁבָּת.

–       מָה?

–       "סֹלֶת, בָּשָׂר, דָּגִים, פֵּרוֹת

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

 

אִמִּי הִשִּׂיקָה הַתַּנּוּר

לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת;

אִמִּי טָרְחָה כָּל הַיּוֹם

וְהֵכִינָה צָרְכֵי שַּבָּת.

–       אֵיךְ?

–       "אָפְתָה, בִּשְּׁלָה, צָלְתָה, רָקְחָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

 

אִמִּי כִּנְּסָה יְלָדֵיהָ

לְטַהֲרָם לְשַׁבָּת;

אִמִּי פִּנְּתָה חֲדָרֶיהָ

לְהַכְנִיס אֶת הַשַּׁבָּת

–       אֵיךְ?

–       "רָחֲצָה, חָפְפָה, שָׁטְפָה, מֵרְקָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"

 

אַבָּא הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת

לְקַבֵּל פְּנֵי הַשַּׁבָּת;

אַבָּא שָׁב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

וְכִבַּדְנוּ אֶת הַשַּׁבָּת.

–       בַּמֶּה?

–       "בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בִּזְמִירוֹת וּבְשִׂמְחָה,

לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!"