חינוך תל”י נולד, כתוצאה מיוזמה חינוכית , שהחלה לפעול בשנת 1976. קבוצת הורים ירושלמיים, רובם עולים חדשים מארצות הברית בעלי זיקה לתנועה הקונסרבטיבית, ביקשו ליצור מסגרת חינוכית חדשה לחינוך ילדיהם, מסגרת אשר תעמיד את העיסוק בזהות היהודית-ישראלית-מודרנית של הלומד במרכז הווייתו ותהווה אלטרנטיבה לשתי מסגרות החינוך האחרות שעמדו אז לפניהם – מערכת החינוך הממלכתי הכללי ומערכת החינוך הממלכתי-דתי. בשנה זו הוקם בית הספר תל”י הראשון בגבעה הצרפתית בירושלים [לימים בית ספר “פרנקל”].
הסיבות להצלחת היוזמה: החברה היהודית בישראל של סוף שנות השבעים הייתה חברה שעברה תהליכי שינוי בזהות. שני הדברים שגרמו לשינוי חברתי זה היו התגבשותו של ציבור “מסורתי” משמעותי בישראל וכן עלייתם ארצה של יהודים מארצות הרווחה לאחר מלחמת ששת הימים שהתאפיינו, בין היתר, בתפיסות עולם יהודיות-דתיות מודרניות שהכילו יסודות שהיו עד אז זרים לחברה הישראלית. הסיבה השנייה הייתה שרעיון תל”י הועלה בעת כהונתו של שר החינוך הדתי-לאומי הראשון שקם למדינת ישראל – זבולון המר. בשל תפיסת עולמו, הדרך בה הבין ופירש את היוזמה, והשתלבותה בחזונו החינוכי, קיבל המר בברכה את יוזמת ההורים, אימץ אותה למשרדו וביקש לקדם אותה.