פרשת וישב

חכמים למדו מהסיפור של יוסף ואחיו שאסור לאדם לנהוג באופן שונה באחד מילדיו – להעדיף אותו או להפלות אותו:

לעולם אל יפלה אדם בן אחד בין הבנים, שבגלל משקל מועט של צמר ממנו הכין יעקב ליוסף כתונת פסים, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

על פי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י, עמוד ב.

מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי גָּדוֹל?

שולמית הראבן

מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי גָּדוֹל ?

לְאָחִי הַקָּטָן הֵם מַרְשִׁים הַכֹּל.

לִמְרֹחַ בְּשׁוֹקוֹ אֶת כָּל הַמַּפָּה,

לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמִּיץ עַל כָּל הַסַּפָּה.

אֶתְמוֹל הוּא טִפֵּס עַל שִׁדָּה –

וְנֶעֱמַד.

אָז מָה הֵם אָמְרוּ?

הוּא קָטָן, הוּא עוֹד יִלְמַד.

אִם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּאֵלֶּה דְּבָרִים,

כְּבָר הָיִיתִי חוֹטֵף מֵהַהוֹרִים:

אַתָּה כְּבָר גָּדוֹל, יוֹדֵעַ לֶאֱכֹל,

יוֹדֵעַ עַל מָה הַהוֹרִים כּוֹעֲסִים,

יוֹדֵעַ מָה עוֹשִׂים וּמָה לֹא עוֹשִׂים,

וְשֶׁעַל שִׁדּוֹת לֹא מְטַפְּסִים.

יֶלֶד גָּדוֹל צָרִיךְ לָדַעַת

בְּמָה לָגַעַת וּבְמָה לֹא לָגַעַת.

אָז מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי גָּדוֹל?

זֶה לֹא בִּגְלַל מָה וְלֹא בִּגְלַל מִי,

אֲנִי פָּשׁוּט גָּדֵל מֵעַצְמִי,

וַהֲרֵי הֵם רוֹצִים שֶׁאֲנִי אֶגְדַּל,

אָז זֶה לֹא פֵיר בִּכְלָל.

בָּעֶרֶב, בַּבַּיִת, כְּשֶׁכְּבָר אִישׁ לֹא עָסוּק,

אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁנַּחְלִיט בְּדִיּוּק

אֵיפֹה מֻתָּר לִי לִהְיוֹת שׁוֹבָב

שֶׁאַף אֶחָד לֹא צוֹעֵק עָלָיו.

כִּי אֲנִי שׁוֹאֵל:

מָתַי מֻתָּר לִי לְהִשְׁתּוֹלֵל?

תַּחְלִיטוּ מָתַי וְתַחְלִיטוּ אֵיךְ

שֶׁגַּם אֲנִי אוּכַל קְצָת לְלַכְלֵךְ,

בְּלִי כְּעָסִים וּבְלִי צְעָקוֹת,

וַאֲנִי מַבְטִיחַ גַּם לְנַקּוֹת,

כִּי אַחֲרֵי שֶׁהָיִיתִי קְצָת תִּינוֹקִי,

אָשֹׁוּב לִהְיוֹת גַּם גָּדוֹל, גַּם נָקִי,

וְלֹא אֲטַפֵּס עַל שִׁדָּה –

רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה.

הזמנה אישית

טר, טר… טר, טר… הטלפון צִלצל.

לירון ויובל רצו אל הטלפון כדי להרים את השפופרת, אבל יובל הקדים אותה.

“הי, מירה! מה שלומך?” שאל יובל את הדודה האהובה ביותר עליו ועל אחותו לירון.

“מצוין”, ענתה מירה, “ועוד מעט גם אתה תשמח מאוד. שמעתי שיש יריד הַמְצָאוֹת בחופשת החנוכה, רציתי להזמין אותך לבוא איתי”.

המצאות הן תחביב משותף לדודה מירה ולאחיינה יובל. על אף פער הגילים הגדול ביניהם, בכל מפגש משפחתי אפשר למצוא את שניהם יחד באיזו פינה, מחליפים רעיונות למכשירים חדשים שימציאו או מספרים זה לזה על המצאות חדשות שהומצאו לאחרונה.

לירון מרגישה תמיד מחוץ לעניינים בשיחות האלה. כמה פעמים היא ניסתה להתעניין בנושא כדי שתוכל להשתתף בשיחות, עד שלבסוף הבינה שהתחום פשוט אינו מעניין אותה. היא קיבלה את העובדה בעצב, אך בהבנה ובהשלמה. עד היום…

“דודה מירה הזמינה רק אותך ליריד? ומה איתי? זה ממש לא הוגן!” אמרה לירון ליובל לאחר שסיים את שיחת הטלפון.

“מה קרה?” שאל אותה יובל, “מה לך ולהמצאות?”

“יכול להיות שגם אני איהנה”, אמרה לירון, “יריד זה תמיד משהו מיוחד. וזה גם לא משנה, מירה הייתה צריכה לפחות להזמין אותי ולתת לי להחליט אם אני רוצה לבוא או לא. אתם תמיד מדברים על הנושא הזה ולא משתפים אותי. ואם אנחנו כבר מדברים על זה, אז גם מעצבן אותי שאתה כל הזמן מדבר על הקשר המיוחד שיש לך איתה”.

“מה את רוצָה ממני?” שאל יובל, “באמת כיף לי שיש לי דודה שמתעניינת בתחום שגם אני מתעניין בו. מה את מציעה? שאני לא אדבר איתה על זה? שאעמיד פנים שלא טוב לי עם זה?! את יכולה לעשות איתה דברים אחרים!”

“זה לא פשוט כל כך”, השיבה לירון, “אנחנו מדברות על דברים אחרים, אבל אני יכולה לראות שמהשיחות איתךָ היא ממש מתלהבת. נכון, בקיץ היא הזמינה אותי לסרט, אבל זה לא אותו דבר, זו לא אותה ההתלהבות”.