באגדה מסופר על אחד החכמים הגדולים בישראל, עקיבא, שהיה רועה צאן פשוט ואנאלפבית והבת של מעסיקו התאהבה בו. גם עקיבא וגם רחל עשו מהפכה בחייהם וויתרו על דברים רבים למען אהבתם.
עֲקִיבָא הָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, שֶׁהָיָה עָשִׁיר.
רָאֲתָה רָחֵל, בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, שֶׁעֲקִיבָא צָנוּעַ וּבַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת
וְלָכֵן מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ.
אָמְרָה לוֹ: אִם אֶנָּשֵׂא לְךָ, תֵּלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה?
עָנָה לָהּ עֲקִיבָא: כֵּן.
נִשְּׂאוּ בַּסֵּתֶר, בְּלִי לְגַלּוֹת לְאִישׁ.
שָׁמַע זֹאת כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, כָּעַס וְאָמַר שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ אַף מַטְבֵּעַ מִכַּסְפּוֹ, כִּי נִשְּׂאָה לְאִישׁ פָּשׁוּט שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא וְלֹא לָמַד.
הָיוּ רָחֵל וְרַבִּי עֲקִיבָא עֲנִיִּים וְהָיוּ יְשֵׁנִים בְּמַתְבֵּן [מַחְסָן שֶׁל קַשׁ], עַל עֲרֵמוֹת קַשׁ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְרָחֵל: אִלּוּ יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב [תַּכְשִׁיט מְיֻחָד בְּצוּרַת יְרוּשָׁלַיִם].
עֲקִיבָא הָלַךְ וְלָמַד תּוֹרָה וְנִהְיָה חָכָם גָּדוֹל.
כְּשֶׁרָאָה זֹאת כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, נָתַן לוֹ חֲצִי מִכַּסְפּוֹ.
קִיֵּם עֲקִיבָא אֶת הַבְטָחָתוֹ לְרָחֵל וְעָשָׂה לָהּ תַּכְשִׁיט “יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב”.
על פי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב עמוד ב – דף סג עמוד א ; מסכת נדרים, דף נ, עמוד א