לאחר יציאת מצרים הצטוו בני ישראל לחגוג את חג הפסח בארבעה עשר בחודש ניסן. קבוצה של אנשים שהיו טמאים בזמן החג ולכן לא יכלו להקריב את קורבן הפסח מבקשים ממשה הזדמנות נוספת לחגוג את החג במועד מאוחר יותר, והם נענים ומורשים לקיים את הפסח חודש לאחר מכן.
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו
אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם
לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה’ בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. […].
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה’.
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ […].
במדבר ט, ז-יא
פירושי מילים
טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם – טמאים בשל קִרבה למת ולכן לא הורשו להקריב את קורבן הפסח
נִגָּרַע – נהיה פחותים או גרועים מהאחרים
אִישׁ אִישׁ – כל איש
לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם – בדור שלכם או בדורות הבאים
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי – חודש אייר (שהוא החודש אחרי ניסן, החודש הראשון לפי התורה)