7 באפריל 2020 ד"ר פארי סינקלר

 פסח תש”ף – למה נִגָּרַ֗ע?

בספר במדבר אנו קוראים על חגיגת הפסח של בני ישראל שנחגגה במדבר בשנה השנייה לצאתם מארץ מצריים. “וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽו. וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”(במדבר ט’ 2–5). והנה מייד לאחר מכן קבוצת אנשים פונה למשה ולאהרון וקובלת על אי־יכולתה לעשות הפסח ביום ההוא בגלל נסיבות חריגות “וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא”. “לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל” הם שואלים, שכן חגיגת הפסח במדבר, ולמעשה עד חורבן הבית השני צוינה בטקס הבאת קורבן. “עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם” משיב משה ופונה עם שאלתם לקב”ה.

השאלה של הטמאים באשר לחגיגת הפסח אולי משונה, אולם התשובה שעמה חוזר משה מפתיעה עוד יותר: מי שלא יכול היה להקריב במועדו יוכל להקריב במועד ב’. “אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם… בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ”(שם, 10–11). יש לשים לב שעל המנועים מהקרבת קורבן פסח נמנים לא רק הטמאים במחנה אלא גם מי שהיה בדרך רחוקה, כלומר מי שהיה מנוע פיזית מהבאת הקורבן ומהשתתפות באירוע. כל אלה מוזמנים לעשות את הפסח בחודש השני בי”ד באייר. הכתוב אף מדגיש שהפסח שלהם שווה לפסח הרגיל: “על מצות ומרורים יאכלוהו” – שלושת המרכיבים ההכרחיים בסדר פסח שחל במועדו חלים גם על מועד ב’: “כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ” (שם, 12).

בואו נחשוב על זה רגע: יש כאן סיטואציה שביום י”ד באייר, כשכל עם ישראל מתנהל כביום חול רגיל, אותה קבוצה שהייתה מנועה מלהקריב את הפסח במועדו מצווה ללבוש חג ולעלות לבית המקדש כדי להקריב קורבן פסח ולחגוג את החג על פי כל דין. כמו כן, הציווי הזה ניתן בדיעבד בעקבות שאילתא של אותה קבוצה של טמאים במחנה אשר ביקשו להיות שותפים להקרבת הקורבן, משמע לציון החג. זהו מענה שעל פי הטקסט המקראי נתן הקב”ה לצו השעה ואין זה ציווי שניתן מתוך מחשבה תחילה. רק משעלתה השאלה – בא הפתרון.

בדברי הימים ב’ אנו מוצאים מקרה דומה של פסח שנחגג במועד ב’. על פי הכתוב, חזקיהו מומלך למלך ופונה מייד לטיהור המקדש ולכינוס העם כדי לעשות את הפסח בירושלים. “וַיִּוָּעַ֨ץ הַמֶּ֧לֶךְ וְשָׂרָ֛יו וְכָל־הַקָּהָ֖ל בִּירוּשָׁלִָ֑ם לַעֲשׂ֥וֹת הַפֶּ֖סַח בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִֽי” (דברי הימים ב’ ל’ 2). בגלל לוח הזמנים סביב כניסתו לתפקיד, חזקיהו נועץ בשריו ומחליט לעשות את הפסח באיחור של חודש – “בחודש השני” – משום חוסר יכולתו של העם להיאסף בירושלים או משום משך הזמן שלקח לטיהור המקדש עם המלכתו. בשל הנסיבות המיוחדות, המלך מקבל החלטה לדחות את הפסח ולקיימו רק בזמן שבו העם יוכל להיאסף או להתכנס כדי לחוג יחד.

והינה אנחנו מוצאים את עצמנו בערב פסח תש”ף שרויים במגיפה המכה בכל פינה בתבל, ונדרשים לחגוג את הפסח איש איש בביתו בין דל”ת אמותינו, ללא יכולת לפתוח את בתינו להורים, לקרובים, לרחוקים ולכל מאן דבעי. על אליהו הנביא עוד לא נתנו את הדעת, אבל אני משערת שהשנה גם אותו לא נזמין אל תוך ביתנו ואף לא את מרים הנביאה. יהודים רבים בארץ ובעולם מוצאים את עצמם עומדים בפני ליל סדר־סגר. זוגות מבוגרים, אנשים עריריים, רווקים וגרושים הופכים מאורחים לעורכים ולחלק לא יהיה עם מי לערוך.

מתי יקום הנועז או מתי תקום הנועזת שיכריזו שהשנה כולנו בבחינת מי שבדרך רחוקה ומנועים מטעמים פיזיים מקיום ליל הסדר במועדו? מתי יקום הנועז או מתי תקום הנועזת שיכריזו שאת ליל הסדר נחוג השנה בחודש השני, בי”ד באייר?! למה נִגָּרַ֗ע מבלתי יכולת לקיים את ליל הסדר במועדו? שכן ליל הסדר הוא התחליף שקבעו  חז”ל לקורבן הפסח, ואנו בדרך רחוקה מבלתי יכולת להיאסף ולהתקרב איש לרעהו, לארח ולהתארח, לפתוח את ביתנו לכל דכפין.

הקב”ה ידע לתת מענה לשאילתא שעלתה במדבר עבור מי שהיה מנוע מלקיים פסח במועדו. המלך חזקיהו ידע לחכות עד היאסף העם. ההלכה יודעת לתת פתרונות גם לשאילתות שלנו. קיום סדר ב”זום” (עזבו רגע את השאלה ההלכתית באשר לשימוש בחשמל בחג: יש כאן סוגיה שרלוונטית גם למי שלא תופס את ההלכה כמקור סמכות בחייו); מבחינה רגשית התחברות לסדר פסח תגרע מהמהות של הסדר. חשבו על סבא וסבתא שצופים בנכדים וחווים את הסדר באמצעות חוש אחד מתוך חמישה: מבחינה ארגונית זה ידרוש התעסקות רבה שתפגע בסדר – “שומעים אותי”, “מי שלא מדבר שם על השתק” וכדומה – ומבחינה טכנית הפתרון הזה מניח שלכל מי שאין אפשרות להתארח או יכולת לערוך סדר בביתו – יש את הטכנולוגיה והיכולת להתחבר למרשתת. אני מאמינה שיש לנו פתרון אחר, צריך רק את הנועז או את הנועזת שיעלו את הדבר על סדר היום.

ד”ר פארי סינקלר היא סמנכ”לית אגף הדרכה ופיתוח בקרן תל”י אשר בחודש הבא תיכנס לתפקידה בתור מנכ”לית קרן תל”י.